טל סמל: העשיר בחר באצטדיון במקום ישיבה. הבחירה ששינתה דורות!

אי שם בשלהי שנות החמישים, עמד לואיס בלומפילד, עורך דין עשיר ופילנתרופ יהודי ידוע מקנדה, מול אחת הבחירות הדרמטיות ביותר בחייו הרוחניים. בלומפילד, שהיה מרבה לתרום כספים משמעותיים למען ארץ ישראל, קיבל פנייה מיוחדת במינה: הרב מפוניביץ' הגיע אליו בבקשה חיונית לתרומה גדולה לצורך הקמת ישיבה גדולה ומרכזית שתאיר את התורה בישראל.

הרב הציע לבלומפילד הבטחה נצחית: הישיבה העתידית תיקרא על שמו, ובכך יזכה לשותפות עולמית באלפי דפי גמרא, ברבנים שיאירו את עם ישראל במצוות ובמעשים טובים. זה היה רגע של מצווה אדירה, קניית עולם נצחי בשעה אחת.

אלא שבלומפילד השיב לרב: "אין בעיה, אני אחשוב על זה, תבוא מחר". אותו "תבוא מחר" היה למעשה קולו של היצר הרע, שיודע להפיל אדם מרגע של זכייה גדולה.

באותו ערב גורלי, הגיעו נציגים מטעם ממשלת ישראל. הם פנו לבלומפילד בבקשה לתרום את כל הכסף הדרוש להקמת מגרש כדורגל עצום בתל אביב, משום שלא נמצא לכך תקציב מדיני. המדינה הבטיחה כי המגרש ייקרא על שמו. ללא היסוס, בלומפילד הסכים מיד ותרם את כל הסכום הנחוץ להקמת האצטדיון.

כשהגיע הרב מפוניביץ' למחרת, נאלץ בלומפילד להצטער ולבשר לו שכבר תרם סכום עתק, וכי אינו יכול לסייע בהקמת הישיבה. הישיבה קמה בסופו של דבר בעזרת תרומות אחרות ונודעה לימים כישיבת פוניבז' המפורסמת.

לעומת זאת, בשנת 1962, הוקם על שמו של לואיס בלומפילד "אצטדיון בלומפילד" המפורסם בתל אביב.

ההבדל בין שתי הבחירות זועק: אם בלומפילד היה מקים את הישיבה על שמו, הייתה זו ישיבת בלומפילד, שהייתה משאירה אחריה הררים של תורה, רבנים המאירים את עם ישראל. במקום זאת, בהפניית המצווה ל"מחר", הוא בחר במקום אשר גורם, לצערינו, לחילולי שבת ועוד עבירות לא עלינו. סיפור זה הוא תזכורת חדה לכל יהודי: יש אדם שקונה את עולמו בשעה ויש אדם שמאבד את עולמו בשעה. אם יש מצווה, יש "לחטוף אותה".