
יהדות

"אני אומר לך: זה מותר!" קרא הקול בצידו האחד של החדר.
"מה פתאום! זה אסור!" הגיב הקול בצד השני, כך נשמע פחות או יותר הוויכוח באחד מחוגי הבית שקיימתי.
ברקע ריחפה אחת השאלות הכי לוהטות בעולם "שם האדם" והיא:
האם מותר לתת שם לילד קודם ברית המילה?
להלן תשובתי: בספר "כללי המילה" של רבי יעקב הגוזר, מחכמי הראשונים, כתב שעד ברית המילה התינוק נקרא "ערל", וזהו שם של טומאה וחרפה. ואחרי ברית המילה, הוא נקרא נימול וצריכים גם לשנות את שמו לשבח ולשם טהור וקדוש כשם אבותיו.
ומניין אנו יודעים שצריכים לקרוא דווקא בשעת ברית המילה?
על כך השיב שדבר זה נלמד מאברהם אבינו שעד שלא נימול היה נקרא "אברם" ולאחר שנימול, השתנה שמו ל"אברהם".
בסידור התפילה לרבי אלעזר מגרמייזא, בעל "ספר הרוקח", שאל:
למה אין קוראים שם כי אם ביום המילה?
והשיב: "לפי שמצאנו קריאת שם על ידי בורא עולם 'ויקרא את שמם אדם ביום הבראם', מה לי אם ביום הבראם קראם? אלא, קודם שנבראת חוה לא היה אדם שלם, וכשנבראה חוה קראו אדם."
מדברי הרוקח אנו למדים שקריאת השם זמנה בהשלמת היצירה, כי באמת שם הדבר הוא מהותו. וכל זמן שלא נשלמה היצירה והוא בבחינת "גולם", לא נשלם שמו. לכן, רק כאשר נשלם אדם הראשון על ידי יצירת חוה, נקרא "אדם".
עתה מתיישב היטב מדוע נוהגים לקרוא בשם דווקא בשעת המילה, שאז נשלמת יצירת האדם. ובוודאי לא להחליט על שם העולל כל עוד הוא במעי אימו.
הזכרנו בעבר את דברי האדמו"ר מגור בספרו "שפת אמת", שידוע ומקובל מרבותינו ז"ל שבשעת ברית המילה הורי הילד מקבלים הארה שמיימית שהיא בבחינת נבואה. ומהי אותה הארה?
אומר האדמו"ר מגור שהוא אליהו הנביא שמגיע ליד אבי הבן ומגלה לו את שם התינוק.
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו