"האמולסיפייר": הרב ישי מלכה חושף את מה שלא מספרים לנו על מוצרי המזון שאנו קונים

האם תהיתם מדוע משקה הפירות שאתם שותים נשאר אחיד וטעים גם לאחר שבועות על המדף?
 או איך מצליחים יצרני המזון לייצר מרגרינה חלקה מבלי שהשמן יפרד מהמים?
 הסוד טמון בחומר מיוחד הנקרא "אמולסיפייר" או בעברית - חומר מתחלב.

עבור יצרני המזון, האמולסיפייר הוא כמו נוסחת קסמים.
 האמולסיפייר יכול ליצור מרקם של מאה אחוז פרי, מרקם אחיד וחלק בלי גבשושיות, ולשמור על אחידות טעם בין כל המוצרים.
 הוא אפילו מצליח לערב שמן בתוך מים בלי שהשמן יצוף - ובמינימום כסף!

למרות שנשמע מהמילה "מתחלב" שהחומר מכיל חלב, במציאות ייתכן שהוא דווקא יותר בשרי.
 "אמולסיה" בלעז, היא "תחליב" - חיבור ותיווך יציב של שני חומרים עם תכונות נוגדות, כמו חיבור בין מים לשמן.

עד לפני כמה שנים רוב הגליצרין וה"אמולסיפיירים" היו מיוצרים משומנים מהחי - איסורי נבלות וטרפות, חלב בשרי ובעלי חיים טמאים.
 בעקבות הנגיף של חיידק "הפרה המשוגעת" גברה בעולם המודעות להפקת גליצרין צמחי משמן דקלים ושמן קוקוס,
 אבל עדיין מסתובבים בשוק הרבה חומרים המופקים משומנים מן החי שהם זולים בהרבה.

גם אם כתוב על המוצר שהכול נעשה מחומרים צמחיים, עדיין עלינו לזכור שתעשיית המזון עובדת כך שיש מפעל רק לגליצרין,
 יש מפעל רק לחומצות, ויש מפעל רק לחומרים מתחלבים.
 כל מפעל מייצר כמה וכמה סוגי גליצרין באותם כלים, גם חביות החרס שבהן מאוחסן הנוזל אינן מיוחדות ונעשה בהן שימוש לדברים שונים.
 בקיצור, גם מוצר "צמחי" יכול להיות אסור.

באופן כללי, זו עצה חשובה:
 אל תתפתו להסתמך על רכיבי המוצר ותחליטו להקל על פי זה, במיוחד אם לא מצוין ברכיבי המוצר איזה חומר בעל שם לועזי או קוד ממוספר.
 חובת הדיווח לצרכן חלה רק אם התווסף למוצר יותר מאחוז, ומכיוון שחומרים אלו "חזקים" במיוחד, פעמים רבות שיש במזון שלפניכם פחות מאחוז,
 שאמנם עומד בתקן אך לא בכללים ההלכתיים של ביטול ברוב ודינים נוספים.

למשל, במקום להוסיף 300 קילו סוכר לצורך סמיכות או מתיקות, מספיק לערב קילו אחד של אבקה כזו ולקבל תוצאה יותר טובה.
 והנה לכם, פחות משישים ביחס למאכל, אך כזה שנכנס בהגדרה של "נותן טעם", וגם בהגדרה של "מעמיד", ששניהם אוסרים את המאכל אפילו אם הם מיעוט זניח.