"אני בוכה איתם": הרופא שמלווה את משפחות הנרצחים ברגע הכי כואב בחייהן

מאחורי הקור המקצועי של מכון לרפואה משפטית, מסתתר סיפור של חום אנושי, של כאב בלתי נתפס, ושל מפגשים שמפרקים את החומה בין הרופא לבין האדם. ד"ר ריקרדו נחמן, מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית, מדבר בפשטות ובכנות על הרגעים שבהם הטראומה הלאומית הופכת לשיחה אישית בין עיניים דומעות.

"בחודשים שאחרי השבעה באוקטובר, התחלנו לקבל פניות מהמשפחות של הנרצחים", הוא מספר. "הגענו לכל פנייה ברצון מלא. אני יושב עם כל משפחה כמה זמן שצריך. מוסר מידע במידה שאני מרגיש שהן רוצות ויכולות לשמוע. וכואב איתן. לא פעם, אני מוצא את עצמי בוכה יחד איתן. ככה אני. הטמפרמנט הלטיני שלי לא נשאר אדיש".

לא רק לזהות אלא להסביר, להכיל, ולשאת את הכאב

המשפחות, ברובן, כבר קיבלו את ההודעה הקשה על מות יקיריהן. אך כמו שד"ר נחמן מסביר, כאן לא מסתיים תפקיד המכון.

"אנחנו לא עוסקים רק בזיהוי. אנחנו גם בודקים את נסיבות המוות, ולפעמים בני המשפחה מבקשים לדעת בדיוק מה קרה. אלו רגעים טעונים מאוד, של סערת רגשות, בלב האובדן. הם לא מחפשים רק עובדות או שפה מקצועית קרה. הם מצפים לפגוש אדם. מבוגר אחראי שידבר בגובה העיניים וייתן תחושה של אמת וכנות. ואני שם, לגמרי איתם".

חלק מהמשפחות מגיעות כשהן חשדניות. "הן מרגישות שזה עוד מפגש שיטשטש אותן, שיברח מהשאלות. אני רואה את זה בעיניים שלהן. ואז הן פוגשות אדם שמדבר אליהן ישירות, בלי להסתיר, בלי להחביא, ומעביר כל פרט שאפשר להעביר. והן יוצאות עם תחושת הקלה. לא סגירה מוחלטת, אבל הקלה".

כמה אמת לחשוף, וכמה להשאיר במסתור

עד כמה ניתן לשתף בפרטים, ומה נשמר בחדרי חדרים? ד"ר נחמן לא מתחמק.

"אני שקוף ככל האפשר. אם משפחה מבקשת לראות ממצא אפילו אם הוא קשה אני לא נמנע. יש משפחות שרוצות להבין הכל, עד הרגע האחרון, ורוצות לראות תמונה או סריקה. אחרות שואלות שאלה ושותקות. כל מקרה לגופו. אני מנסה להבין כמה הן באמת רוצות לדעת, ומכאן אנחנו מתקדמים יחד".

ממוצע המפגש עם כל משפחה, לדבריו, הוא כשעה. "זה קשה לכולם. גם לי. אבל הידיעה שעזרתי להסיר ספק, שהמשפחה יוצאת עם תשובות, עם איזשהו קצה חוט, מעניקה לי תחושת שליחות".

הטכנולוגיה מתקדמת, והזיהוי מהיר ומדויק יותר

מאז החתימה על הסכם הפסקת האש ב13 באוקטובר, שבמסגרתו הושבו לישראל עשרים חטופים חיים וגופות נוספות, הגיעו למכון חמישה עשר חללים. בזכות ההתקדמות באמצעי הזיהוי, דימות מתקדם, ניתוחי DNA וטכניקות אנתרופולוגיה משפטית, תהליך הזיהוי נעשה כיום מהיר ומדויק יותר מאי פעם.

החללים שחזרו כוללים את תמיר אדר, סונטאיה אוקארסרי, גיא אילוז, רס"מ מוחמד אלאטרש, רונן אנגל, אוריאל ברוך, ביפין ג'ושי, ענבר הימן, איתן הלוי, אריה זלמנוביץ, טל חיימי, אליהו מרגלית, סמר תמיר נמרודי, סרן דניאל פרץ ויוסי שרעבי.

עם זאת, שלושה עשר חטופים חללים עדיין לא הושבו: סמר איתי חן, סגן הדר גולדין, דרור אור, סהר ברוך, רסל רן גואילי, מני גודארד, סמל עוז דניאל, אלוף משנה אסף חממי, ג'ושוע לואיטו מולל, סרן עומר נאוטרה, עמירם קופר, ליאור רודאיף וסונטיסק רינטאלק.

אין כאן שגרה, ואין כאן הרגל

למרות מאות המקרים שעברו תחת ידיו, ד"ר נחמן מדגיש: "אין דבר כזה להתרגל. כל מקרה פוגש אותי מחדש. כל שם, כל פנים, כל משפחה זה עולם ומלואו. ובתוך כל העשייה המדעית, אני זוכר תמיד שהשליחות האמיתית היא מול האנשים האלה, שמחפשים תקווה בתוך ההריסות".