
חדשות בארץ

אחרי תקופה ממושכת של שבי אכזרי, אליה נעלמו ללא קול, חזרו גלי וזיוי ברמן, אלקנה בוחבוט, מקסים הרקין ודוד ואחיו אריאל קוניו - לחיים שבחוץ. ברחובות, בקיבוצים ובערים - ההתרגשות הייתה עצומה. קבלות פנים מרגשות, דגלי ישראל בידיהם של ילדים, והבעת תודה רחבה ששטפה את הארץ.
השניים, שנחטפו מקיבוץ כפר עזה ולא נראו בציבור במשך יותר משנתיים, התקבלו היום על ידי קהילת קיבוץ בית גוברין - שם החלה קליטתם מחדש. "תביאו את הדרבי", קראו בהומור, בעודם מוקפים בקהל מריע. "עם ישראל חי, תודה על האהבה, אתם עם ענק".
כאשר נשאלו למה הכי התגעגעו, ענו בפשטות מצמררת: "רק לראות אתכם. רק את האנשים".
אִמם, טליה ברמן, שהמתינה לשובם במשך חודשים ארוכים של אי ודאות, אמרה בעיניים דומעות: "זהו, הסיוט נגמר. אתם לא מבינים מה זה בשבילי להגיד את זה. אנחנו בבית".
בת משפחתם, מכבית מאייר, הוסיפה: "זה יום של שמחה, אבל גם של תזכורת - יש עוד נעדרים שטרם שבו, ויש להשיב את כולם - גם לחיים וגם לקבר ישראל".
בטירת הכרמל, מאות מתושבי העיר התכנסו לאורך שדרת הכניסה כדי לקבל את מקסים הרקין, ששב מהשבי לאחר 738 ימים. עם שובו, הוצג סרט שתיעד את המאבק להשבתו, והוא התקשה לעצור את הדמעות. "אני כאן בזכותכם", אמר לקהל. "האחדות שיצרנו - אסור לנו לאבד אותה".
מצבו הבריאותי, לפי משפחתו, עדיין דורש שיקום - אך רוחו איתנה. בתו הקטנה מוניקה, החיה ברוסיה, צפויה להגיע לישראל בשבוע הקרוב ולפגוש אותו.
דוד קוניו חזר לביתו שביבנה, שם קיבלו אותו אשתו שרון ובנותיו התאומות, לצד עשרות מתושבי העיר שהניפו דגלים וקראו קריאות עידוד. "תודה לעם ישראל", אמר בקצרה, בעודו לוחץ ידיים ומחייך.
אריאל קוניו, אחיו, שוחרר אף הוא, ובקהילת ניר עוז נמסר: "אחרי שנתיים ארוכות - אריאל איתנו שוב. הוא יתגורר באופן זמני בקריית גת יחד עם בת זוגו ארבל, עד שיוכל לשוב הביתה".
במבשרת ציון, קבלת הפנים לאלקנה בוחבוט הפכה לאירוע קהילתי נרחב. הוא הגיע לביתו יחד עם אשתו רבקה ובנם הפעוט ראם - ובדרכו סימן לב לקהל, דמעות בעיניו. על מרפסת ביתו, בירך ברכת הגומל והודה בהתרגשות: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. תודה לכם, עם יקר".
לצד השמחה, כל אחד מהשבים הזכיר - בדרכו - שיש מי שעדיין נותרו מאחור. זהו רגע של חג, אך גם קריאה להמשך המאבק להשבת כל השבויים והנעדרים. זוהי אחריות לאומית, מוסרית ויהודית.