טל סמל בסיפור שלא ייאמן מדרום אפריקה | שינוי שם, שמירת שבת ונס אחד שהציל חיים

סיפור מדהים על השגחה פרטית, קבלת עול מצוות ורפואה שלמה מגיע אלינו הפעם מיוהנסבורג שבדרום אפריקה, וממחיש כיצד הדרך לברכה עוברת דרך התחזקות.

יצחק וריקי, תושבי העיר, חיו שנים ארוכות בתחושת חוסר. במשך עשר שנים ארוכות, הם התפללו וייחלו לזכות בזרע של קיימא. יום אחד הגיע לעיר רב ידוע, ויצחק, איש הקהילה, הזמין אותו לקיים שיעור תורה בביתו, כשהקהילה כולה מתכנסת לשמוע. בעיצומו של המעמד הקדוש, נכנסה ריקי בדרמה רבה ופנתה לרב בכאב ליבה: "כבוד הרב, אנא ברך אותי. מה עלי לעשות כדי לזכות בילד לאחר עשור של ציפייה?".

הרב שאל לשמה, והתשובה שהגיעה חשפה נדבך משמעותי: אף שכולם כינו אותה "ריקי" עוד מילדות, שמה שניתן לה בלידתה היה רבקה, על שם האמהות הקדושות. הרב פסק במעמד מאה האנשים שהתכנסו בבית, כי עליה לקבל על עצמה שני דברים מרכזיים: ראשית, לשוב ולהיקרא בשמה המקורי, רבקה, וכולם בקהילה מחויבים לקרוא לה כך. שנית, עליה לקבל על עצמה שמירה מלאה של מצוות השבת. הרב הבטיח לה ברכה מפורשת: "בעזרת השם, שנה מהיום יהיה לך בן!". רבקה קיבלה על עצמה את הדברים באהבה ובשמחה, ואמרה: "אוי ואבוי למי שיקרא לי ריקי מהיום והלאה, אני מקבלת על עצמי שמירת שבת!".

הבטחת הצדיק לא איחרה לבוא. לאחר שנה וחצי של ציפייה ובניית הבית הרוחני מחדש, רבקה ילדה בן זכר, והם קראו לו אוראל.

זמן קצר לאחר מכן, הגיע אלי אהרונוב מחולון, חבר של יצחק ובעצם מספר הסיפור, לביקור עסקים של שבוע בדרום אפריקה. יצחק התעקש שאלי יתארח בביתם ולא בבית מלון. אוראל היה אז בן שנה וחודש, ממש בצעדיו הראשונים. באחד הערבים, לאחר שנהנו ממטעמים ועשו "על האש", קפצו יצחק ואלי לבריכה בגינה. לפתע הבחין אלי בכלב המשפחתי, רועה גרמני גדול, עומד מרחוק ונובח בלי הפסקה, אך מסרב להתקרב לקו המים.

יצחק הסביר לאורח שזו אינה הפעם הראשונה. הכלב פיתח פוביה עמוקה ממים לפני כשלוש שנים. "ניסינו הכל," אמר יצחק, "זרקנו נקניקים, זרקנו לו צעצועים, הוא פשוט לא מוכן להתקרב לבריכה". אלי, שהכיר כלבים, החליט לנקוט צעד קיצוני, שנראה בעיני המארחים כמעשה חסר אחריות. לאחר כשעה, כשהכלב לא שם לב, דחף אלי את הכלב במפתיע לתוך המים. הכלב החל להשתולל בבהלה, ויצחק ורבקה זעקו: "מה עשית? הכלב טובע!".

אלי הרגיע אותם ואמר שכלב אינו יכול לטבוע, אך רבקה לא קיבלה את הדברים בקלות. היא זעמה עליו, עלתה לחדרה והפגינה כלפי אלי פרצופים זועפים וקור במשך שבוע שלם. לאחר כמה ימים הכלב כבר התרגל למים ואף קפץ מרצונו כשקראו לו. אלי חזר לחולון, ורבקה בקושי הסכימה להיפרד ממנו לשלום.

שבועיים לאחר שאלי שב הביתה, קיבל שיחת טלפון מפתיעה. זו הייתה רבקה מדרום אפריקה. קולה היה שבור, והיא מיהרה לבקש סליחה ומחילה. "אלי, סליחה, אני מצטערת אלף פעמים," אמרה רבקה הנרגשת.

היא סיפרה לו את הנס המצמרר: "לא שמתי לב, הייתי במטבח, והחלון היה פתוח. אוראל הקטן שלי נפל למים, ישר לקרקעית הבריכה". בכי רב נשמע מקו הטלפון, כשרבקה ממשיכה ומספרת: "הכלב, אותו כלב שלא הסכים להתקרב למים במשך שלוש שנים, מיד קפץ, נכנס לבריכה, משך את אוראל מהקרקעית והציל את חייו!".

רבקה הודתה בפה מלא: "אם לא היית עושה את מה שעשית, הייתי אומרת היום קדיש על הבן שלי. אתה היית שליח של השם יתברך, ואני מצטערת על הכעס והזעם שלי".

אלי אהרונוב מסכם את הסיפור בלקח רוחני חשוב לכלל המתחזקים: "דע לך, לפעמים השם יתברך שולח לאנשים שליחים, שלעיתים נראים מעצבנים ומציקים, אבל הם שליחי שמיים. עלינו להתייחס אליהם תמיד בכבוד ובתשומת לב, כי גלוי וידוע לפני מי אנחנו עובדים".