מישהו אמר שאם אני יעשה עבירה, לא ייפלו השמים, וכך היה, וזה משפיע עליי לרעה. אני באמת רואה שאין תוצאה למעשים של בני אדם. איך להסתכל על זה?
כשמישהו אומר "לא נפלו עליי השמים", הוא בעצם אומר: "לא קרה לי כלום — אז המעשה הוא לא נורא".
אבל זה כמו ילד קטן ששׂם יד באש למשך שנייה ואומר: "לא נכוויתי — אז כנראה זה לא שורף". נכון, כעת זה לא שורף, אבל עם עוד קצת זמן כן יהיה נזק, כי הנזק הוא לא תמיד מיידי. יש דברים שמתחילים בפנים — בחוש, ברגישות, במצפון שנפגע. האדם מרגיש 'ניתוק' מהיהדות, הוא מרגיש ניתוק מרוחניות. זה כבר תחילת תהליך "השמים שנפלו עליו", ואח"כ גם רואים תוצאות בנסיבות החיים.
ה"שמים לא נופלים" לא מפני שאין דין, אלא מפני שיש זמן לתיקון. יש חסד של הקב"ה — כדי לאפשר לאדם לגדול, להבין ולבחור מחדש. אם הכול היה מתרחש מיד, לא היה מקום לבחירה מוסרית של האדם.
האמירה הזו נובעת מצורך להגן על עצמו מאשמה. האדם אומר לעצמו: "אם לא קרה כלום — אז כנראה זה לא חמור". זו דרך להרגיע את המצפון. זו הדרך לברוח מאחריות.
הגישה הבריאה היא שהחסד האלוקי הוא דווקא בכך שלא קורה כלום מיד. זה לא ויתור — זו מתנה: הזדמנות להבין לבד, לפני שהחיים ילמדו אותנו בדרך קשה.
האדם שמבחין בכך לא אומר "השמים לא נופלים", אלא "השמים נתנו לי זמן להבין". העולם לא מתנהל כך שכל מעשה מקבל תגובה מידית, כי אז לא הייתה משמעות לבחירה.
מטרת הבריאה היא שאדם יבחר בטוב מתוך תודעה, בגרות ואחריות, לא מפני שהוא נבהל מהתגובה. הזמן עד שהשמים ייפלו זו לא ראיה שאין דין, אלא ראיה שאין לאותו אדם הכרת הטוב והבנה שנתנה לו הזדמנות לחזור לאיזון ולבחירה נכונה.
