פסיקה חריגה ומסר ממלכתי: מרן הראשון לציון מאשר לח"כ חרדי להשתתף בטקס הענקת עיטור לנשיא גוי

מכתב חריג ששלח ח"כ משה ארבל (ש"ס) לרב הראשי לישראל, מרן הגר"י יוסף שליט"א, חושף את הלבטים ההלכתיים והציבוריים שקדמו לאירוע הפומבי להענקת "עיטור הנשיא" לדונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית.

במכתב, שנשלח בלשון מכובדת ומדודה, ביקש ארבל לדעת האם מותר לו - כחבר כנסת שומר תורה ומצוות - להשתתף בטקס ממלכתי הנערך לכבודו של נשיא גוי, ובו מוענק לו עיטור רשמי בשם מדינת ישראל, על פועלו המדיני למען שחרור החטופים וסיום המלחמה.

"האם ראוי להשתתף בטקס ממלכתי להענקת עיטור לגוי, גם אם פעל רבות למען עם ישראל?" - כך סיכם ארבל את לב לבה של השאלה.

הפסיקה, שנכתבה בכתב יד על גבי המכתב, וחתומה על ידי הרב הראשי, אינה משתמעת לשני פנים: "אין בזה איסור הלכתי מובהק, ולכן מותר להשתתף", קבע מרן. עם זאת, הדגיש כי ההיתר ניתן בשל הרקע הציבורי המיוחד - שעת חירום, אחדות לאומית, ותמיכתו הבולטת של טראמפ בישראל - ולכן "ראוי להתנהל בצניעות ולשמור על גבולות הכבוד הראוי, מבלי לחרוג מהמסגרת הציבורית ההולמת".

בכך, שרטט הרב יוסף קו הלכתי-ציבורי מאוזן: מחד, הכרה בצורך הדיפלומטי לכבד ידיד אמת של ישראל בעת רגישות לאומית, מאידך - הזהרה מפני חריגה מהמקובל במסורת ההלכתית, במיוחד כאשר מדובר במתן כבוד לגוי.

המסר של מרן הראשון לציון מהדהד עמוק בזירה הפוליטית והציבורית: תורת ישראל איננה מנותקת מהמציאות, אך גם אינה נסחפת אחריה. באיזון דק שבין כבוד הבריות לבין זהירות הלכתית - נדרשת שיקול דעת, ממלכתיות ויראת שמיים.

ח"כ משה ארבל בירך על ההכרעה, והבהיר: "הצגת התורה בהדר, באחריות ובהתבוננות - זו דרכה של מסורת ישראל. הפסיקה של מרן שליט"א מלמדת איך לשלב הלכה ואחריות ציבורית".

מעמדו של "עיטור הנשיא" נחשב לאות הכבוד האזרחי הגבוה במדינת ישראל, והוא מוענק לאישים על תרומה ייחודית למדינה, לעולם היהודי או לקידום ערכי השלום. החלטת נשיא המדינה יצחק הרצוג להעניק את העיטור לנשיא טראמפ - לוותה בתמיכה רחבה בציבור, אך גם בדיונים פנימיים בציונות הדתית ובציבור החרדי באשר לאופי ההתייחסות למנהיג שאינו יהודי.