שמחת חג, לא רק בסוכה: כך נהג הצדיק שבאמת הבין מהי "שמחת חגיך"

בחג הסוכות מצווה התורה על השמחה באופן שאינו מופיע באף חג אחר. לא פעם אחת, אלא שלוש פעמים. ושמחת בחגך, והיית אך שמח. חז"ל הוסיפו שגם ישנה מצווה לשמוח.

אבל מהי אותה שמחה שהתורה מדברת עליה. האם מדובר בשולחן מלא כל טוב, בסוכה מפוארת, בבילוי משפחתי. הרב אריה לוין, מגדולי אנשי הרוח של הדור הקודם, מי שנודע בכינויו רבם של האסירים, ענה על השאלה הזאת לא בדברים אלא במעשים.

והיית אך שמח גם בבית של מי שאין לו

בחול המועד, כאשר משפחות ישבו בסוכותיהן ונהנו מאווירת החג, בחר הרב אריה לוין לעבור מבית לבית, לא לביקורים משפחתיים אלא לביקורים בבתים שקטים וצנועים במיוחד. אלו היו בתיהן של אלמנות רבנים.

כששאלו אותו מדוע דווקא בימים שבהם יש מצווה לשמוח עם המשפחה הוא פונה החוצה לבתים של אחרים, ענה בעדינות ובפשטות שנשארו חקוקים עד היום. כאשר הרבנים היו בחיים, הבית היה שוקק חיים. תלמידים הגיעו, אורחים באו, הייתה תחושת חג. אבל כשהרב הלך לעולמו, הדלת נסגרת והבית מתרוקן. מצוות הקבלת פני רבו ברגל כבר אינה מתקיימת. וכך, דווקא בזמן שבו כולם מצווים להיות שמחים, יש מישהי שבליבה נותר חלל. לכן, אמר הרב, אני הולך לבתים הללו כדי לדאוג שגם אצלן תתקיים מצוות ושמחת בחגך.

באופן הזה לימד אותנו הרב אריה לוין שיעור גדול בשמחה. שמחה אמיתית איננה פרטית בלבד. היא לא נגמרת בשולחן שלי או בסוכה שלי. היא חייבת להגיע גם אל לבבות אחרים.

ארבעת המינים הם ארבעת הסוגים

חג הסוכות מלמד גם על ערך אחרון ויקר לא פחות. אחדות. לא במקרה התורה ציוותה לאגוד את ארבעת המינים דווקא יחד. אתרוג שיש בו גם טעם וגם ריח. הדס שיש בו ריח אך לא טעם. לולב שיש בו טעם אך לא ריח. וערבה שאין בה לא טעם ולא ריח.

המדרש לימד אותנו שאלו הם סוגי האנשים שבעם ישראל. יש בעלי תורה ומצוות, יש בעלי מצוות בלבד, יש יודעי תורה שאינם מקיימים, ויש שגם זה וגם זה אין בידם. ובכל זאת, לא נפרדים מהם. רק כאשר כל הארבעה מאוגדים יחד ניתן לקיים את מצוות נענוע המינים.

מכאן גם הכוח הרוחני שטמון בפעולה הזאת. רק כאשר כל העם מאוחד, ניתן לגרש את הרוחות הרעות ולהביא ברכה לעולם.

שמחת בטן מול שמחת הלב

הרמב"ם הזהיר מפני מי שמפרש את מצוות השמחה כעניין של אכילה בלבד. לדבריו, זו שמחת קרסו. לא זו היא שמחת החג שעליה ציוותה התורה. השמחה הנדרשת היא שמחה פנימית. שמחה שמגיעה מתוך נתינה, מתוך חיבור, מתוך קדושה.

זו הסיבה שהרב לוין לא הסתפק בעצמו. הוא יצא לשמח אחרים. הבין שהשמחה הגדולה ביותר היא זו שאינה נשארת אצלך בלבד, אלא מחלחלת גם ללבבות אחרים.

שמחת חג שמביאה שמחה לכל השנה

חז"ל לימדו אותנו שבחג הסוכות מצויה הבטחה עמוקה. והיית אך שמח. לפי רבים מהמפרשים מדובר בברכה ולא רק בציווי. אם תשמח בחג, תהיה שמח כל השנה.

הדבר נכון גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה נפשית. אדם ששמח באמת, אדם שנותן, אוסף סביבו אנשים, מאיר פנים, בונה סוכה של אהבה ושל קרבה, יזכה לברכה שתישאר עמו.

ביציאה מן החג, עם פירוק הסוכה ותחילת החורף, כדאי לשאול את עצמנו שאלה פשוטה. האם שמחת החג נשארה אצלנו בלבד, או הצלחנו להעביר אותה גם לאחר.

חג סוכות שמח. יהי רצון שנזכה כולנו לשמחה של קדושה, לאחדות של אמת, ולבניין מחודש של סוכת דוד הנופלת.
הרחמן הוא יקים לנו את מלכות בית דוד במהרה.