הרב דוד גבאי: "באונייה של ערוץ 2000 הרגשנו שאנחנו בתיבת נח של הדור"

הרב דוד גבאי הגיע לערוץ 2000 ממש "במקרה". הוא נסע ברכב, וכמו רבים, חיפש תחנה מעניינת. "שיחקתי עם הרדיו, ופתאום שמעתי שיעור תורה", הוא נזכר בעיניים בורקות. שיעור תורה ברדיו של אותם ימים היה דבר חריג מאוד. "זה היה הדבר הראשון שיצא לאוויר, מעבר להרצאות שהיו בבתי כנסת ובאולמות. השופר הגדול של עולם התשובה התחיל ברדיו של ערוץ 2000".

כך החל המסע המופלא של ערוץ 2000 - מרדיו פיראטי שמשדר ממקומות נידחים, דרך אונייה שהפליגה בלב הים התיכון כדי לעקוף את החוק, ועד למהפכה הדיגיטלית שהפכה את השידורים לכל יהודי בעולם. זה סיפורם של האנשים שהיו מוכנים למסור את הכול כדי להביא את אור התורה לכל בית יהודי - דור המייסדים.

"הרב שלום אזולאי והרב משה בן לולו שליט"א, היו אלו שהגו את הרעיון לפתוח רדיו להפצת יהדות, דבר שאף אחד לא חלם עליו קודם. הם הלכו עם הרעיון לרב אורי זוהר זצ"ל. הם חשבו שכיוון שהוא היה איש טלוויזיה, הוא יידע לתת להם כיוון. בפועל, הוא כמעט גלגל אותם מכל המדרגות. הוא הרי עזב את הכול וחזר בתשובה. הוא לא רצה לשמוע".

"באחת השנים, אחרי שהרדיו קם וכבר עשינו כנסים בכל הארץ, היה כנס גדול בנוכחות מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וגם הרב אורי זוהר היה אורח. הזמינו אותו לנאום. הוא התחיל כך: 'את חטאיי אני מזכיר היום'. וסיפר שבאו אליו המייסדים והוא גלגל אותם מכל המדרגות. 'טעיתי', הוא אמר. לימים הרב אורי זוהר היה זה שהגה את הרעיון ועמד בראש מיזם הרישום לתלמודי תורה מטעם הערוץ".

איך היו התגובות בציבור להקמת הרדיו?
 "אלה שהיו בהליך של תשובה, או אנשים שומרי תורה ומצוות, קיבלו את זה בשמחה רבה. כמובן שאתה יודע, בסקאלה של הרדיו אי אפשר לצנזר. אדם שעולה לאוטו, חילוני או דתי, פותח את הרדיו. אם הוא שומע דבר תורה מעניין ומושך, אז הוא נשאר. וכך זה נגרר. ואני אומר לך, אלפים חזרו בתשובה בזמנו. אני זוכר שעשינו פעם כנס בראשון לציון, והייתה לי אז תוכנית שנקראה 'מורשת' על מסורת העדות. כל פעם עדה אחרת, יהדות מרוקו, תוניסיה, טריפולי, תימן. באותו הכנס הגיע יהודי אחד ושאל: 'מי זה דוד גבאי?' אז לא היה כמו היום, רדיו היה רדיו. אף אחד לא ידע איך אתה נראה. שלחו אותו אליי, הוא הגיע, חיבק אותי והתחיל לבכות. שאלתי אותו: 'למה אתה בוכה?' הוא אומר לי: 'אתה דיברת על יהדות תוניסיה, על בתי הכנסת, על הרבנים, על המנהגים. אני עזבתי את הדת, לא יודע למה זכיתי דווקא לשמוע את התוכנית שלך. כל הדרך נסעתי ובכיתי. החזרת אותי לבית הכנסת כשהייתי ילד. איפה אני היום? החזרת אותי הביתה'. אתה מבין? והתוכנית ההיא, לא הייתה שיעור תורה, בסך הכול סיפורי מורשת והסברה על עדות ישראל".

מאיפה הגיע הרעיון לשדר באונייה?
 "תראה, בשנותיו הראשונות כל הערוץ היה פיראטי. זאת אומרת, היה אסור לנו לשדר במדינת ישראל. אז היינו לוקחים משדרים ושמים אותם בכל מיני מקומות מסתור. היו פשיטות, החרימו לנו את הציוד ועצרו אנשים. וכך עלה הרעיון לשדר מלב הים. אז קנו אונייה".

הרב גם שידר מהאונייה?
 "אומנם לא שידרתי מהאונייה, אבל הייתי שם. מי שלא רגיל לים, לגלים, זה פשוט סיוט. להגיע כל כך רחוק, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. ובכל זאת, עם כל הקושי, היה שווה את הכול. היינו מוכנים למסור נפש, כדי להביא את דבר ה' לעם ישראל בארץ ובעולם. כל אחד שישב בשעה שלו בשידור, הרגיש שהוא עושה דבר עצום. כשהיינו מגיעים בכלל לאונייה או לאולפנים, היינו מרגישים שאנחנו בתיבת נח. היינו באים מהרחוב המבולבל, ופתאום היינו מוצאים את עצמנו בתיבת נח".

אתה זוכר את היחס מצד השלטונות באותם ימים, מה הרגשתם?
 "הרגשנו נרדפים. ידענו שבכל רגע הולכים לעצור את השידורים. היינו בכל רחבי הארץ, ולמשרד התקשורת היו מכשירים שאיתם הם ידעו לאתר איפה המשדרים שלנו. ולא פעם היו מעצרים. באחד המעצרים בצפת, עצרו פעיל שלנו שהתקין את המשדר. שלפו אותו בעיצומה של שבת קודש מתוך בית הכנסת! היה לנו צער גדול מאוד. וכמובן, יש את עניין העלויות. כל מכשיר אלפי שקלים. עד שהיינו מעמידים משדר, מתקינים, משדרים יומיים, היו באים ולוקחים לנו אותו. אבל הנחישות והדבקות במטרה הייתה אדירה. אף אחד לא נשבר. הפעילות הזו הצריכה השקעה של ימים ולילות. היו צוותים שהיו מגיעים למקומות חשוכים, והשקיעו ימים ולילות בהקמת השידורים האלה כדי להביא את דבר ה' לעולם".

"באחת הפעמים לקחו לנו משדר מהצפון, ויצא שאין לנו שידור בצפון בכלל. בדרום ובמרכז, כן, אבל בצפון - לא. החלטנו לגייס תרומה למשדר כדי שגם בצפון הארץ תהיה תורה. התקשר אלינו יהודי משכונת התקווה ואמר: 'אני מוכן לתרום'. היו בטוחים שמדובר באדם עשיר, הגיעו אליו לתל אביב, הם מצאו צריף קטן. דופקים בדלת, יוצא אברך. הילדים שלו ישנים על הרצפה, אין לו תנור, מקרר שבור. שאלו אותו: 'אתה בטוח שאתה רוצה לתרום? לילדים שלך אין מיטה!' הוא אמר: 'רבותיי, תשאירו את זה לי'. התקשרו, נדמה לי לרב אזולאי, לקבל אישור. אמרו לו: 'תשמע, יש פה בן אדם דל אמצעים שרוצה לתרום'. הרב לא אישר, ואותו אברך התחיל לבכות: 'זיכוי הרבים זו מטרת חיי - קחו את הכסף!' ביררו שוב, האישור ניתן, קנו משדר והמשיכו לשדר".

"מה מתברר? היהודי הזה הוא חוזר בתשובה. במשך עשר שנים אבא שלו ניתק ממנו מגע, החליט שהוא לא מכיר בו. לא היה בחתונה, בבריתות של הילדים, כלום. נתק מוחלט. למחרת המקרה, האברך הזה מקבל טלפון. ממי? מאבא שלו. אחרי עשר שנים! הוא בן תורה, כמובן ענה. האבא אמר לו: 'מחר תהיה ברחוב כך וכך בשעה עשר בבוקר'. הוא הגיע, הוא רואה בנק. אבא שלו בא. חיבוקים, נשיקות, בכי. הם נכנסים לבנק, האבא העביר לו מאה אלף שקל. בזמנים של אז זה המון המון כסף. יש אין־סוף סיפורים על ההשגחה הפרטית של האנשים שתרמו או שמסרו נפש על הפעילות הקדושה של ערוץ 2000 וראו ניסים ונפלאות".

איך נראתה התמיכה של הבבא אלעזר זצ"ל בערוץ?
 "בכל דבר הרגשנו את המטריה של הצדיק שליווה אותנו. ראשי הרדיו היו הולכים אל רבי אלעזר פעם בשבוע כדי להתייעץ. ראיתי בעיניי את הישרות של האנשים שליוו את הרדיו הזה. לא עשו שום דבר ללא דעת תורה. בדברים שלא רצו להטריד את רבי אלעזר התייעצו עם גדולי ישראל אחרים, אבל כשהיה משהו ברומו של עולם, נסעו לבאר שבע, לבבא אלעזר, לשאול מה לעשות. מי שהיה שם ידע שהוא נמצא במקום טוב ויכול להמשיך לפעול".

ספר לי קצת על תקופת השבר. מתי הבנתם שאתם "מאבדים" את הרדיו?
 "רדפו אותנו בכל יום, אבל אנשים לא פחדו. קיבלו את הברכה מרבי אלעזר - ואף אחד לא הפסיק. אבל כדי להניע את הגלגלים צריך גם כסף. וכל הפשיטות האלה, זה מפריע ומקשה. היו מקרים שלא היה שידור מספר ימים רצופים. כשהיה חוזר השידור אנשים בבית הרגישו תחיית המתים. ממש ככה".

"בתקופה הזו היו לנו כבר מאזינים מכל העולם. פעם עלה לשידור אצלי מאזין נהג משאית שהיה בדרכו מקנדה לארצות הברית. הוא אומר: 'אין לי משהו אחר. מה אני אשמע, את הגויים האלה? ככה אני לא מרגיש את הדרך'. תבין, לא היה אז כלום. לא דיגיטל, רשתות חברתיות, לא טלפונים. שום דבר".

האם היה רגע שחשבתם לוותר על הכול?
 "אין מצב. נכון שיש רגעי משבר, כמו בכל דבר בחיים, אבל לא הייתה אופציה כזאת בכלל לפרוש ולעזוב את הכול".

איך אתה רואה המעבר לרדיו מקוון?
 "תראה, פעם מי שלא הייתה צלחת היה בבעיה. כשהבינו שאפשר לפתח את זה דרך אפיק אחר, דרך האינטרנט, באה גם התפנית הגדולה. החלה צמיחה אדירה בשיעורי המאזינים, בכל רחבי העולם. אפילו ממדינות ערב כמו איראן, מרוקו, תוניסיה. היו מתקשרים מאזינים ומבקשים לעלות לשידור".

למה בחרתם להיכנס לעולם הרשתות החברתיות?
 "אני לא חושב שבאמת היה אפשר אחרת. כשהעולם מתקדם קדימה, אי אפשר לעמוד במקום. נכון, ישתבח שמו לעד יש היום מה שנקרא 'תחרות' גדולה מאוד. יש מאות מרצים שעושים סרטונים ומפיצים תורה בכל רחבי הארץ. ברגע שהכול פרץ, אתה רואה המון בחורים צעירים מוכשרים, אברכים, שיודעים להביא את דבר ה' בכל נושא כמעט, שפורצים קדימה. כמובן, שמי שצריך לתת את הדעת על המשך הפעילות בכל שלב אלו גדולי ישראל - ובערוץ תמיד הקפידו ותמיד מקפידים להתייעץ על כל צעד ושעל".

איך הרב רואה את ערוץ 2000 היום?
 "תמיד אני אומר: אם אדם שנפטר לפני 50 או 60 שנה התעורר היום, הוא לא יבין איפה הוא נמצא בכלל. זה עולם אחר. אתה רואה את ההבדלים בין ההקמה להיום - גם ברמת התכנים, גם ברמת הנושאים שמעניינים את האנשים היום. תורת ישראל לא השתנתה לעולם, אבל הנושאים תמיד מקבלים מובן אחר. הפרשנות היא זו שנותנת את העומק, והפרשנות שהרבנים נותנים היום זו פרשנות אדירה. אדם יכול לנסוע מתל אביב לאילת ולשמוע שיעור תורה וכלום לא התעורר לו בלב. מצד שני, הוא יכול לשמוע ברשת משפט אחד - ממש משפט אחד - ולהחליט: 'זהו, אני מצטרף לעולם התורה'".

מה המסר שלך לדור הבא של אנשי ערוץ 2000?
 "תמיד לחדש. כך אנשים מפיקים מזה להמשך החיים".

מה אתה מאחל לערוץ 2000 בעוד 30 שנה?
 "תמיד אמרו שקול המשיח ייצא מהרדיו של ערוץ 2000. אז אנחנו מקווים שנזכה לביאת המשיח במהרה, ונגדיל תורה ונמשיך להגדיל תורה גם עם המשיח שיהיה פה איתנו. אין לי ספק שהשדרוג שהחל רק יתעצם".

מה היית אומר לעצמך של לפני 30 שנה?
 "אל תחליף את הפעילות הזאת בשום דבר אחר בעולם. האווירה הקדושה שהייתה אז מלווה אותי עד היום".