שלום בית מול שתלטנות: איך אפשר לחיות עם אישה שתלטנית?

שאלה: האשה שתלטנית - מה עושים? היא מעירה, פוגעת ומשפילה תדיר.

חיים עם בן זוג שתלטן הם חוויה נפשית קשה: תחושה שאתה דרוך - העיקר "לא לטעות". אתה מאבד את עצמך בכללים שהצד השני מכתיב. תמיד מעירים לך, ואתה כבר לא יודע להחליט.

השתלטנות נובעת מפחד של השולט: פחד לאבד שליטה, פחד לגלות חולשה. השתלטן הוא אדם חלש, ולכן השליטה היא כמו משענת מלאכותית.

אמנם נכון שבמערכת של שלום בית רגילה, ויתור בריא מייצר הדדיות ואמון - אבל מול שתלטן הוויתור מחזק את תחושת השליטה שלו. במקום להרגיע, זה כמו "דלק" לעוד שליטה. הוא מפרש את הוויתור כהוכחה שהשליטה עובדת. לכן, אם מוותרים בלי גבול - המצב רק מחמיר.

לכן חשוב:

1. לשמור על רצונות ותחביבים אישיים - לימודים, חברות. גם אם קשה והצד השני לועג, תזכור שיש לך חיים משלך.

2. לא לנסות לשנות את השתלטן. המטרה היא לא לחנך אותו אלא להגן על עצמך. שיפור אצלו - אם יקרה - זו תוצאה עקיפה של עמידה שלך על גבולותיך.

3. ככל שאתה מתחזק בעדינות - השתלטן מאבד מכוחו.
   השתלטן ניזון מחולשה. כאשר הצד השני מרגיש שאתה לא קורס - תזכה להרבה הערכה.

4. אל תסביר שוב ושוב למה אתה חושב אחרת. די באמירה אחת ברורה. הצד השני לא מחפש לשמוע אלא להתקיף. אל תיכנס ל"זירה" של השתלטן. השתדל לא להיגרר למלחמות - כל ויכוח "מזין" את הצורך שלו לנצח.

המטרה אינה לשבור את השתלטן - אלא לא להישבר ממנו.

הנשלט שוכח את ערכו. גם אם הוא טועה - הוא לא ראוי ל"עונשים". השתלטן יודע לבזות, להשפיל, להאשים, לנעול את הדלת בפני הנשלט. אמנם אפשר שהנשלט טעה, ומותר לאשה להביע כאב, אבל לא ביזוי. מותר לאשה לומר שהיא מאוכזבת - אך לא להשפיל.

גם אם השתלטן הוא המפרנס, המחנך או עושה הרבה למען הבית - אין לו זכות להשפיל.

הדדיות חייבת להיות. הכוונה היא שלשני הצדדים הקשר נעים. אפילו אם אחד הוא "משפיע" והשני "מקבל" - כמשל רב ותלמיד: הרב מעניק, התלמיד מקבל, אבל אין כפייה על הקשר. שניהם רוצים אותו - זו הדדיות.

כך גם בין בני זוג: לא משנה מי מפרנס, מי מחנך יותר, מי מטפל בבית - ההרגשה צריכה להיות של הדדיות. הם לא שווים, אבל לשניהם משתלם להיות בקשר.

לכן, נשלט יקר:
ברגע שאתה שומע צעקה ושואל את עצמך - "האם זה אומר שאני לא שווה?" - ענה לעצמך: לא! זה אומר שהוא לא שולט בעצמו.

התורה אומרת: "ואהבת לרעך כמוך". לאהוב את האחר, אבל הנחת היסוד היא שהאדם גם אוהב את עצמו. לא ממקום אנוכי אלא ממקום בריא מבחינה נפשית. כי מי ששונא את עצמו - הוא אדם מתוסכל, מריר ומאכזב שמרעיל את הסביבה לידו.

זהו היסוד לקשר בריא - שיש בו אחווה ורעות.

גבולות בריאים אינם פוגעים בשלום בית. להפך - הם מחזקים קשר שאינו נבנה על פחד, ריצוי ושליטה.

שלום בית זו לא כניעה מתמדת - אלא שלום בין שני צרכים, רצונות ושאיפות. שותפות - לא אדנות.

"איזהו גיבור - הכובש את יצרו." לא את יצר חברו. השתלטן מרגיש חולשה ותסכול, ובמקום להתמודד עם הקשיים שלו - הוא בורח מאחריות אישית על ידי ניסיון לשנות את הדעות, הגישות, הצרכים והרצונות של הנשלט.

הנעלבים ואינם עולבים - יהיה כלפיי אנשים שלא מנצלים את הנעלב.