יהדות
יש אנשים שמסתובבים בעולם ממורמרים. רע להם בחיים, וכל מה שיש לאחרים רק מצית בהם קנאה. השורש של הקנאה טמון בתחושת הרעב הפנימי.
כאשר אדם רעב לא רק לאוכל, אלא לחיים טובים, לשקט נפשי, למשמעות הוא מתקשה לשמוח בשמחתו של הזולת. הוא רואה מישהו אחר מצליח, מתחתן, זוכה בפרנסה טובה או אפילו זוכה בלוטו, והלב שלו מתכווץ: "למה לו יש ולי אין?"
אבל כשאדם שבע באמת כשהוא מלא בתחושת אושר פנימי, בחיים שיש בהם סיפוק הוא מסוגל לראות את הצלחתו של חבר ולשמוח בה מכל הלב. אדם כזה, כשחברו מתחתן, כשקרובו מצליח בעסקים או כשמישהו בסביבתו מזכה את הרבים מתפלל עליו שהקב"ה יכפיל לו את השפע.
שורש האהבה נובע מתוך שובע פנימי. מי שמלא מבפנים אוהב אחרים. מי שרעב וממורמר נגרר ללשון הרע, לרכילות, לשיח ריק שמרוקן את החיים.
וכאן נכנסת הנקודה היהודית: חז"ל כבר אמרו "איזהו עשיר השמח בחלקו". מי שמודה לה' על מה שיש לו, רואה בכל יום את החסדים הקטנים, הוא זה שבאמת עשיר. מי שחי כך, לא רק שמצליח לשמוח בשמחתו של הזולת אלא גם זוכה שחייו מתמלאים באור ובשמחה אמיתית.
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו