הגוף האנושי מקבל שדרוג: זנב רובוטי שיכול להציל חיים

ברגע הראשון זה נשמע כמו שורה מתוך פרודיה או כותרת בספר מדע בדיוני. אבל ביפן המציאות נוטה לעיתים להקדים את הדמיון. באוניברסיטת קיו שבטוקיו נחשף לאחרונה פיתוח טכנולוגי יוצא דופן: זנב רובוטי הנישא על גוף האדם. מדובר באביזר לביש המתפקד כיחידת ייצוב דינמית המתואמת עם תנועת הגוף ומבוססת על עקרונות שמקורם בטבע.

שם המערכת הוא ארק. היא פועלת באמצעות לחץ אוויר ומנגנון שרירים מלאכותיים. הזנב מסוגל לנוע בשמונה כיוונים בהתאם לשינויים בגוף והוא מתפקד כמעין מטוטלת טבעית שמאזנת את האדם בכל שלב של תנועה. ההשראה באה מבעלי חיים שניחנים ביכולות שיווי משקל מתקדמות כמו צ׳יטות וסוסוני ים. כל תנודה בגוף יוצרת תגובה מיידית בזנב המאזנת אותה.

המטרה הראשונית של הפיתוח הייתה להציע פתרון לאוכלוסייה המבוגרת. בעולם שבו תוחלת החיים עולה אך היציבות הגופנית נחלשת, הזנב אמור לשפר משמעותית את הביטחון בהליכה ולהפחית את שיעור הנפילות בקרב קשישים. בהמשך בחנו החוקרים את השימוש גם עבור עובדים בתעשיות כבדות, כמו נמל או מחסן, שמבצעים פעולות הרמה, סחיבה או תמרון תחת עומסים.

לא רק הנדסה אלא מראה פילוסופית

מעבר לפן הטכני, הפיתוח הזה עורר שיח ער סביב שאלת הגבולות. האם זנב הוא שיפור של גוף האדם או התכחשות למה שמייחד אותו? האם תוספת איברים היא ביטוי לחולשה או דווקא לגדולה?

החוקרים מציינים כי הפיתוח אינו בא להחליף דבר אלא להוסיף כלי. אך עצם הרעיון של צירוף איבר חדש לגוף מזמין עיסוק עמוק יותר בשאלת הזהות האנושית. מדובר לא בפרוטזה אלא בהרחבה של הגוף הקיים, כזו שלא הייתה קיימת בתולדות האדם — לפחות לא מאז ימי קדם.

המערכת מדגימה את מה שהגוף שלנו עושה כל הזמן מבלי שנהיה מודעים לכך. היא מתואמת, רגישה, יעילה באופן שקשה לשחזר בטכנולוגיה רגילה. לטענת אחד החוקרים, כדי לדמות פעילות מוחית ברמת תודעה כלשהי יש צורך במחשבים שצורכים חשמל בסדר גודל של מדינה שלמה, בעוד שגוף האדם עושה זאת כל הזמן, בלי כמעט לבזבז אנרגיה.

צעד לעבר גוף מותאם מטרה

אמנם מדובר עדיין בניסוי בשלבי פיתוח מוקדמים, אך כבר עתה ניתן לראות כיצד תפיסת הגוף האנושי עוברת שינוי. לא עוד ישות סגורה אלא מערכת הניתנת לעיצוב והתאמה מחדש. מה שנולדנו איתו הופך להיות רק נקודת התחלה. מעתה ניתן יהיה להוסיף איברים לפי צורך, תפקוד או סביבה.

האם בעתיד הקרוב יציעו זנב כחלק מערכת עזר לאנשים עם מוגבלות תנועה? האם נראה עובדים בתעשייה כבדה מצוידים באיברים מלאכותיים לצורכי ייצוב? ומה באשר לפן החברתי והתרבותי? האם החברה תקבל את זה כמובן מאליו — או שמא תציב קו גבול?

בין גוף טבעי לגוף חכם

הטכנולוגיה הזו מבטאת לא רק פריצת דרך הנדסית אלא גם את הפוטנציאל לשנות את המובן מאליו של הגוף. ייתכן שבעתיד נצעד ברחוב ונראה אנשים עם תוספות חכמות שיותאמו אישית לצרכיהם. הזנב יהיה אולי רק ההתחלה.

ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך מיטשטשת ההבחנה בין איבר לבין מכשיר, בין אנושי לבין חיצוני. והשאלה שנותרת פתוחה אינה רק טכנית אלא עקרונית: האם אנחנו עדיין יודעים איפה עובר הגבול בין שדרוג הגוף לבין טשטוש זהות האדם?