תאילנד שלא הכרתם: בין הסירות הצפות לג'ונגל, נפתח פתח לנשמה

תאילנד בעיני רבים מצטיירת כארץ של חופים רחבים איים קסומים וחוויות של שחרור והרפתקה. אך יש מי שמבקש בה לא רק מנוחה לגוף אלא גם הזדמנות לעבודה שקטה של הנפש. בתוך יופייה העשיר של המדינה הזו מסתתרת שמורה אחת פראית ונדירה המזמינה את האדם לעצור להביט פנימה ולפגוש את בוראו דרך הבריאה.

שמורת קאו סוק שבדרום תאילנד נחשבת לאחד המקומות הקדומים והירוקים ביותר במזרח אסיה. מדובר בג'ונגל סבוך שמקיף אגם רחב ועמוק שמימיו בצבע טורקיז ופסגות הסלע שבו מתרוממות לגבהים מעל פני המים. הכול שקט מרוכז עוצמתי. ההרים עטופי ענן הסירות כמעט אינן משמיעות קול והתחושה המתפשטת בלב היא אחת בלבד התפעמות.

לא פלא כי במעמדים כאלה יהודי ירא שמים לא רק מצלם או מתפעל אלא שואל. שואל את עצמו. שואל את הקב"ה.

מפגש בין עין ולב

חז"ל לימדו אותנו כי כל מעשה בראשית נועד כדי לקרב את האדם אל הבורא. לא כקישוט לעולם אלא ככלי עבודה. העולם איננו סתם מקום להתהלך בו אלא ספר פתוח של חכמה אלוקית.

כשהעיניים פוגשות בצוקים טבעיים שעולים מתוך מים שקטים כשהאוזן קולטת את רחש העלים והשקט האמיתי של הבריאה מתעורר בתוכנו קו של יראה פשוטה. תחושת קטנות מול גדולתו של יוצר הכל. הרמח"ל מלמד בספרו דרך ה' כי הכרת הבורא דרך מעשיו היא שער ליראת הרוממות. לא יראה של עונש אלא של עומק של הבנה עדינה עד כמה כל פרט במציאות נועד לפעול מטרה.

ולפעמים דווקא כשאין קליטה סלולרית אין הסחות ואין רעש אפשר לחוש מהו קשר אמיתי. כזה שאינו תלוי בדבר.

יהודי בלב יער

התורה אינה מבקשת מהאדם להסתגר אלא לחיות מתוך נוכחות. גם בטיול. גם כשעומדים בלב ג'ונגל שופע ירק. גם כשנוסעים בעולם. יהודי יכול וצריך לשאול את עצמו מה אני רואה כאן מה זה מלמד אותי על הדרך שלי על יחסיי עם הקב"ה

הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה כי דרך האהבה והיראה עוברת דרך ההתבוננות. ככל שהאדם רואה את פלאי הבריאה וחוקיה כך הוא נמשך לעומק פנימי. ככל שהעין מתרגלת לראות גדלות כך הלב מבקש להתקרב. שם דווקא במרחק נולד קירוב.

כאשר היום שוקע

השעה היפה ביותר בקאו סוק מגיעה דווקא כשהשמש מתחילה להיעלם. השתקפות האור במים רחש הציפורים וקו הצל הנמתח על ההרים כל אלו יוצרים מרחב של שקט עמוק. לא שקט ריק אלא שקט שמבקש לדבר. שעה של תהלים. שעה של תפילה. שעה של הודאה.

מי שפותח באותם רגעים ספר תהלים וממלמל בלחש פסוק אחד מגלה לפתע שהוא מתכוון בכל ליבו. שהמילים נולדות מחדש. שהשיחה שבין אדם לבוראו חיה ונושמת גם כאן.

לסיום

העולם מלא מקומות יפים. אבל יש מקומות שמזכירים לך מי אתה. קאו סוק בתאילנד הוא לא רק יעד תיירותי. הוא סיבה לעצור ולשאול. הזדמנות לראות את העולם לא בעיני גוף אלא בעיני נשמה.

וכשאדם פוגש את הטבע ונזכר מי ברא אותו מתגלה הנתיב הפנימי ביותר. הנתיב שמוביל חזרה אל הקב"ה.