הרב אליהו עמר: לא מספיק להיות "אדם טוב" - הסוד שמסתתר בתורה

רבים מאיתנו נוהגים לומר לעצמם: "אני אדם טוב, לא מזיק לאף אחד זה מה שחשוב, לא?"
ובכן, מתברר שזה לא כל כך פשוט.

לגן עדן, מתברר, יש תנאים. כרטיס הכניסה, אומרים חכמים, הוא תורה עם דרך ארץ, לא במקום.
אפשר להיות אדם נעים הליכות, מנומס, אדיב, אפילו בעל לב טוב אבל בלי עמוד השדרה הרוחני של לימוד התורה וקיום המצוות, הכניסה לא מובטחת.
כמו שאומרים: "דרך ארץ קדמה לתורה" אבל היא לא מחליפה אותה.

הזוהר הקדוש מתאר את זה יפה דרך משל מוכר: "הבור ריק, אין בו מים". ומים רמז לתורה.
כשאין מים, כלומר אין תורה נכנסים לבור דברים אחרים. ובבור כזה, לא תמיד נעים להיות.

גם הסיפור המפורסם על משה רבנו מדגיש את הקשר בין מים לתורה. משה נדרש לדבר אל הסלע ובמקום זה, היכה בו.
הפרשנים מסבירים שאם היה מדבר, המים היו יוצאים "בדיבור" פעולה עדינה, זורמת. אבל משה הכה ומאז, כך מלמדים, התורה יוצאת "בהכאה": במאמץ, בקושי, בעמל.

וזה נכון גם היום לא תמיד קל לשבת וללמוד. זה דורש רצון, סבלנות, כוח נפשי. אבל כשהמים יוצאים הם שווים כל רגע של השקעה.

אחת הדוגמאות המרתקות לקשר הזה בין מים לתורה מגיעה מהמאה ה-16, מצפת.
האר"י הקדוש, שידע שימיו קצרים, הוזעק על ידי אליהו הנביא לעזוב את מצרים וללמד את תלמידו, רבי חיים ויטאל. אבל הוא לא מיהר חצי שנה עברו עד שהחל ללמד אותו בפועל.

כשהתחילו ללמוד, מספר רבי חיים ויטאל, הוא התקשה להבין. ואז הגיע רגע בלתי נשכח: האר"י לקח אותו לשייט קטן בכנרת, לא רחוק מהמקום שבו שוכן היום "בן העמודים" חורבות של בית כנסת עתיק.

שם, במים, נובעת באר נסתרת "בארה של מרים", לפי המסורת.
האר"י מילא כוס, הגיש לתלמידו ואמר לו לשתות.
ומאותו רגע, כותב רבי חיים ויטאל, "נפקחו עיניי וליבי". הוא הבין. הלימוד הפך ברור, עמוק, חי.

מכאן גם הסיבה שהאר"י ציווה במפורש: רק רבי חיים ויטאל רשאי להעלות את דבריו על הכתב. ורבי חיים? הוא השקיע עשרים שנה רק בלסדר את החומר שלמד בשנה וקצת.

אז כן, יש כנראה מקום כזה בכנרת שבו פורצת באר נעלמה.
ואם מישהו רוצה להקים צוות חיפוש בבקשה. אנחנו ניתן את הרמזים, ואת הדרך תעשו בעצמכם.
כי גם במים וגם בתורה אין קיצורי דרך. אבל כל טיפה שווה זהב.