הרב סירב לקחת את הטרמפיסט עוד רחוב אחד, והסובבים נותרו בהלם מהסיטואציה

בדרך משיעור בירושלים לבני ברק, נסע אחד מגדולי תלמידי החכמים יחד עם נהגו. באמצע הדרך הם עצרו לטרמפיסט, וכשהגיעו לעיר ביקש הנוסע שיקחו אותו עד לרחוב רבי עקיבא. הרב התנצל: "מחילה, אני לא יכול. יש לי שיעור שממתינים לו."

התגובה של הטרמפיסט הייתה חריפה. הוא טרק את הדלת, כעס, ואמר לנהג: "אתם חוצפנים!" הנהג נדהם. "רבי," הוא אמר, "זה אמיתי? נתנו לו 90 אחוז מהדרך, כמעט הכול! נשאר אחוז אחד בלבד - והוא מתפרץ עלינו ככה?"

הרב הביט בו בשקט והשיב: "אותו טרמפיסט לא מעניין אותי. מי שמעניין אותי - זה אני. השאלה אם גם אני מתנהג כך בבית. אשתי עושה עבורי כל כך הרבה - תשעים אחוז, תשעים ותשעה אחוז. ואז, ברגע אחד שהיא לא עשתה משהו קטן, אני מתנפח, כועס ומתלונן. האם אינני חוצפן יותר ממנו?"

במשפט אחד פשוט, הפך הרב את כל הסיטואציה. לא עוד סיפור על כפיות טובה של זר, אלא מראה גדולה מול כל אחד מאיתנו. כמה פעמים אנחנו בוחרים להיאחז בחסר הקטן - במקום להכיר בטוב הגדול שכבר קיבלנו.