כמה באמת יעלה לישראל לשלוט בעזה?

הוויכוח הציבורי על שליטה ישראלית ברצועת עזה מתמקד לרוב בשאלת הסיוע ההומניטרי, ובעיקר באספקת המזון לתושבים. אלא שלדברי פרופ’ אליס ברזיס, ראשת פורום מאקרו כלכלה ישראלי וחברת סגל בבר אילן, עלות המזון היא החלק הזול בתמונה הכוללת.

ברזיס מעריכה כי האכלת כשני מיליון תושבים ברצועה תעלה כ 3.4 מיליארד שקלים בשנה, סכום שלדבריה נמוך בהרבה מהמספרים שנשמעים בשיח הציבורי. היא מסבירה כי רוב ההערכות נשענות על חישובים “מערביים” שאינם משקפים את דפוסי הצריכה בעזה, ומציעה להשוות את הנתונים למדינות עניות באפריקה ולא לערים במערב. בהשוואה למדינות כמו בורונדי, היא מוסיפה, העלות השנתית עשויה לרדת לכשני מיליארד שקלים בלבד.

האתגר האמיתי, לדבריה, הוא עלות הביטחון. גיוס של מאות אלפי חיילי מילואים לפרק זמן ממושך, יחד עם הוצאות חימושים וציוד, עלול להגיע לכ 50 מיליארד שקלים בשנה. גם לאחר כיבוש הרצועה, היא מעריכה כי צה"ל ימשיך לנהל את השטח, ולכן ההוצאה הביטחונית לא תרד באופן משמעותי.

הערכתה דומה למחקר של עפר גוטרמן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, שמצא כי תחזוקת כוחות צבאיים ותפעול מנגנון אזרחי בסיסי ברצועה תעלה בין 25 ל 30 מיליארד שקלים בשנה. לדבריו, בשונה מהעבר, לא ניתן יהיה לממן חלק מההוצאות באמצעות הכנסות מקומיות, משום שהכלכלה העזתית נהרסה כמעט לחלוטין.

ברזיס מצביעה גם על בעיה דמוגרפית עמוקה, למעלה מ 40 אחוז מתושבי עזה הם צעירים בגילי 14 עד 29, ושיעור הילודה גבוה מ 4 ילדים לאישה. מחקרים מצביעים על כך שבחברות עם שיעורי ילודה גבוהים ו"אוכלוסיית צעירים בולטת" קיים סיכון גבוה להתפרצויות אלימות. הפחתת הילודה, היא טוענת, עשויה להיות מפתח לצמצום כוחם של חמאס וארגונים דומים.

לדבריה, דוגמאות מהעולם, כמו יפן אחרי מלחמת העולם השנייה וקטר בעשורים האחרונים, מוכיחות כי שינוי מדיניות דמוגרפית יכול להביא לשינוי מהותי ביציבות ובפיתוח הכלכלי. "כל עוד שיעור הילודה בעזה גבוה, לא נוכל לנתק את כוחו של חמאס מהאוכלוסייה", היא מסכמת.