"הייתי בין חיים למוות": ננסי ברנדס מדבר לראשונה לאחר שהותקף על ידי חיידק טורף

ננסי ברנדס, מהמוזיקאים הבולטים והאהובים בישראל, נושא עמו סיפור חיים עשיר ומלא תפניות - מהילדות האומללה ברומניה, דרך קריירה מזהירה בארץ, ועד ההתמודדות עם חיידק טורף שהותיר אותו בין חיים ומוות. "אני פגשתי חמש פעמים בחיים שלי את מלאך המוות, והוא הציל אותי", הוא מספר. "זה שאני חי - זה לא רק רפואה, ויש לי חוב לשמיים".

נולד ברומניה כבן יחיד, ברנדס מתאר ילדות לא פשוטה: "הייתי ילד אומלל, באמת אומלל. הבנתי בגיל חמש-שש שאם אני רוצה שיאהבו אותי - אני חייב להצחיק אותם". הכישרון המוזיקלי התגלה כבר בגיל ארבע, כשהחל לנגן על פסנתר בבית. בגיל 15 הקים להקת רוק מצליחה, שהופיעה בפני אלפים. "עד אז ההורים שלי לא אהבו אותי, אבל כשהתחלתי להופיע בטלוויזיה - הם התהפכו. נהייתי היקום שלהם".

העלייה לארץ הייתה מפתיעה. ברנדס הגיע מבלי לדעת עברית - "הייתי בטוח שיום כיפור זה באפריל" - אך במהרה הפך לפסנתרן המבוקש ביותר בישראל. "תוך שנה אני הפסנתרן הכי מבוקש בארץ. ליוויתי את אילנית, ריקי גל, אבי טולדנו, יהורם גאון, יזהר כהן... עשיתי את הפסקול של מדינת ישראל בלי לדבר מילה בעברית". לדבריו, עצת "המשגיח" לעבור למוזיקה מזרחית סללה את דרכו לז'אנר שעתיד להגדיר דור שלם.

לפני כעשור חווה את נקודת השפל הבריאותית הגדולה בחייו. חיידק טורף הותיר אותו מורדם ומונשם חצי שנה בבית החולים איכילוב. "לא נתנו לי סיכוי לחיות. הבנייה הרוחנית שלי עזרה, כי אני מחפש רק את החיובי", הוא אומר. לאחר שהחלים, החליט לשלם את "החוב לשמיים" בדרכו - בין היתר, בנסיעה עם בתו החרדית ושלושת נכדיו לאומן בראש השנה.

יחסו של ברנדס לחזרה בתשובה מלא אהבה וקבלה. הוא מספר על בתו, שבגיל ההתבגרות הייתה מרדנית, אך בגיל 16 התחברה לעולם הדתי. "מרגע שהיא חזרה בתשובה - הרווחתי בת", הוא אומר. "אני לא מבין הורים שמנתקים קשר עם ילד שחזר בתשובה. זה הילד שלך - תתמוך בו". כיום, הוא מקפיד לפתוח כל בוקר ב"מודה אני", ליטול ידיים, לצום ביום כיפור ולשמור פסח.

ברנדס מתייחס גם למצב התרבות בארץ, ובעיקר במוזיקה: "זו תרבות אינסטנט. מה שנכתב לפני 40-50 שנה שורד, אבל השירים של היום - לא ייזכרו. בעוד 50 שנה ישמיעו את 'הפרח בגני', 'בדד' ו'אל תשליכני לעת זקנה', אבל לא את הלהיטים המהירים של היום". עבורו, הדרך והאותנטיות הן אלו שמשאירות חותם - לא הרגע החולף.