"הייתי בטוח ששלחו עלינו טיל כתף ובאים לחטוף אותנו": שמעון לוגסי על התקרית בצבא

בפשטות כואבת, מספר הלוחם שמעון לוגסי על הרגע שבו המציאות הביטחונית התהפכה באחת:

"פתחתי את שני הקליפס, הורדתי את הווסט - ואז פתאום שריקה, פיצוץ מטורף, היזק לבן בעיניים וצפצופים שהלכו איתי שבועיים."

שלושה פצמ"רים שנורו מעזה שינו את התמונה: אחד מהם נחת חמישה מטרים בלבד ממנו. חמישה לוחמים נהרגו באותו רגע. לוגסי, במחשבה שהמחבלים בדרכם לחטיפה, דרך את הנשק והביט ליער בניסיון לזהות סכנה מתקרבת.

"כל הידיים שלי היו מלאות דם. הכול היה כאוס מוחלט."

בשובו לשטחי הכינוס, עמד המפקד עם רשימת השמות - וקרא את שמות ההרוגים.

"התחילו לבכות שם. אוהו, אוהו..."
כך מתאר לוגסי את רגעי השבר, שאותם נשא איתו גם כשהדרך חזרה הביתה כבר החלה. אבל משהו ממנו - נשאר שם. עם הדם, הרסיסים והחברים שלא שבו.