כמה ימים לפני מותו - הבקשה האחרונה של אבא של אור בן דוד

יש רגעים נדירים שבהם אדם חושף את ליבו בלי פילטרים. כך עשה אור בן דוד, בשיחה מרגשת שלא הותירה עין יבשה. מבעד למילים פשוטות - עולה סיפור עמוק של אהבה, נאמנות וחיים משותפים בין אם לבנה.

"אני חושב שזה היה כמה ימים לפני שהוא נפטר", מספר אור. "הוא אמר לי: אני מבקש ממך - תשמור על סבתא, על אימא שלו. תשמור על אימא כל החיים. והמשפט הזה… עד היום - תודה לקדוש ברוך הוא - שאני מצליח ליישם אותו."

מאז, אור לא נפרד מאמו. לא רק רגשית - אלא פיזית. היא גרה איתו, באותו הבית, והוא מלווה אותה יום-יום, שעה-שעה.

"אני לא עזבתי את אימא שלי עד היום. היא גרה איתי. באותו בית. אני לא עוזב אותה."

אבל אור לא מתייפייף. הוא לא מצייר אידיליה מזויפת, אלא משתף בכנות אמיצה:

"אני לא אגיד לך שקל לי. הסיטואציה הזאת… מאתגרת. אבל מבורכת. מאתגרת - לא מבחינת משהו שיכול להכשיל. מאתגרת מבחינת רגע שאתה בא הביתה, רוצה לשבור את הבית. בא לי לחזור מיום עבודה, להוריד את הבגדים בכניסה, לשבת בסלון... אבל אני צריך ללכת לפי הנוחיות שלה. לפי הצרכים שלה."

ומה שהופך את הקשר למיוחד כל כך, זה לא רק הדאגה - אלא השותפות המלאה:

"היא הבת זוג שלי, היא חברה שלי, היא אשתי, היא אימא שלי, היא ידידה שלי - היא הכול בשבילי."

"אני מספר לה הכול, והיא מספרת לי הכול. אנחנו שותים קפה בבוקר, מדברים. אני מדבר איתה על מה עובר עליי - אם הכרתי מישהי, אם רבתי איתה, אם קרה לי משהו. אני משתף אותה בהכול. אני גם מקשיב לה בהכול."

ובין השורות, נשמעת תפילה קטנה, פשוטה - אבל מלאה באור:

"לפעמים אני אומר - וואלה, הלוואי וכל החיים הייתי איתה. הלוואי."