בכי עם גבולות, שמחה בלי רגשות אשמה: המסר החריג של הרב ארוש לימי בין המצרים

בדברים שנשא בימים שלפני תשעה באב, התייחס הרב שלום ארוש  לתחושת העצבות השגויה שמלווה לעיתים את ימי האבלות על חורבן המקדש, והציע גישה מאוזנת ונכונה יותר לעבודת הנפש.

לדבריו, יש להבין שהאבלות בימים אלה אינה סתירה לשמחה: "גם בתשעה באב צריכים להיות בשמחה," אמר הרב. "נכון, כשאנחנו יושבים ואומרים את הקינות, בוודאי שבוכים - אבל הבכי הזה בא ממקום מדויק. הוא לא אמור להכתים את כל היום."

בהקשר זה הדגיש הרב את העיקרון של "לכל זמן ועת לכל חפץ": יש רגעים שמיועדים לבכייה על חורבן הבית, יש זמנים לתיקון חצות ולתחינה מעומק הלב - אך מחוץ לאותם רגעים, מחויב האדם לשמחה. "לומדים תורה? בשמחה. מתפללים? גם כן בשמחה. זו דרכו של רבנו, וזה מה שכתבו תלמידיו - שהאדם צריך להיות שמח כל היום כולו. ורק שעה אחת - לשבור את הלב."

הרב ארוש גם ביקר את התופעה הרווחת בקרב רבים, שלפיה ניסיון אישי או קושי מסוים הופך להיות ציר מרכזי שסביבו נבנית כל התודעה הרגשית של האדם: "הרבה אנשים חווים ניסיון, והם נותנים לזה לנהל להם את כל החיים - להיות עצובים, כבדים, נגררים אחרי הכאב. זו טעות."

במקום זאת, הציע גישה מעשית: להקדיש שעה אחת ביום לעבודה רגשית על אותו קושי - ולהותיר את שאר הזמן פנוי לחיים בשמחה, באמונה ובטוב לבב. "יש לך ניסיון? תן לו שעה ביום. תחשוב עליו, תתמודד, תאמר תודה. אבל אל תיתן לו לבלוע אותך."

דבריו של הרב נאמרו בנימה חמה, ישירה ועם תודעה ברורה של שליחות - להעביר מסר של שמחה גם בתוך כאב, ולקרוא לאיזון נפשי אמיתי דווקא בימים שבהם הלב פתוח יותר.