כך לימד הגה״צ חכם ניסים בן שמעון להתמודד עם הפחד הגדול מכולם

אמש, בשעת לילה מאוחרת, נכנס אדם אל הרב. פניו חיוורות, קולו רועד. הוא ביקש להבין - לא את המצב הביטחוני, לא את התחזיות, אלא את עצמו.
"כבוד הרב, אני פוחד כל הזמן. מה קורה לי? למה הפחד הזה לא עוזב אותי?"

הרב הביט בו, לא בנזיפה - אלא באהבה.
"מה יש לך? מה אתה כל כך פוחד?", שאל בשקט.

אבל במקום תשובה, השואל שתק.
ואז, באותה שלווה שמאפיינת אותו, שלף הרב פתק.
"קח. שב רבע שעה לבד. תכתוב: על מה בדיוק אתה פוחד. לא כללי - תכתוב ממש. ממה אתה באמת חושש?"

הדקות חלפו. האיש ישב בחדר צדדי, עט ביד ופתק פתוח.
אבל משהו קרה - הוא לא הצליח למלא את הדף.
כי כשניסח את הפחד - פתאום הפחד התפוגג.

ארבע מילים, שורש הביטחון

הרה"ג ניסים בן שמעון הסביר: "רוב הפחדים שלנו - הם ערפל. תחושת 'מה יהיה' שמסתובבת בלי שם ובלי צורה. אבל כשאתה עוצר לחשוב, כשאתה כותב — אתה מגלה שלרוב, הפחד לא אמיתי. אתה רק נתת לו כוח."

ואז הוסיף את ארבע המילים שעליהן דיבר כל הערב:
"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים ט"ז, ח').
זהו המפתח.

"אם אתה חי עם הקב"ה מול עיניך - גם אם העולם סוער, הלב שלך רגוע. הפחד לא שולט, כי אתה יודע שיש מי שמנהל הכול."

לא רק למלחמה

הרב הבהיר שהמסר אינו רק לבעלי חרדות ממצב ביטחוני:
"יש מי שפוחד מכל דבר - בריאות, פרנסה, המשפחה, מה יגידו. לא משנה מה יקרה - אם אין שיוויתי ה' לנגדי תמיד, הפחד ממלא את הריק. אבל כשיש אמונה - הריק לא נשאר ריק. הוא מתמלא באור".

מסקנה אחת, פשוטה ועמוקה:
רבים מחפשים עצות, שיטות, תרופות לנפש. לפעמים, כל מה שצריך זה לעצור, לקחת פתק, ולשאול באמת:
ממה אני פוחד?
ולענות בלב:
שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד.