שכחו לספר לכם: ידידיה מאיר מגלה את הכותרת שהרעש התקשורתי מסתיר

יש שבועות שבהם העין נמשכת לכותרת הרועשת. פוליטיקאי שמנסה לחזור למרכז הבמה, הד תקשורתי מלא לעג - לכאורה זה הסיפור המרכזי. אבל דווקא ברגעים כאלה, צריך לדעת לעצור, להתבונן, ולשאול: מה באמת קורה כאן?

לא האיראנים, לא בנט, לא כותרות חדשות - אלא העובדה ההיסטורית הפשוטה: עם ישראל זוכה לניסים גלויים. ניסים שהיו ראויים לדורות של הלל והודיה. חיל האוויר פועל בעוצמה חסרת תקדים, העורף ניצל, האויב מוכרע - ועם כל זה, רבים ממשיכים הלאה כאילו מדובר בשגרה.

אבל התורה מלמדת שלא כל נס נועד רק כדי לנצח. יש ניסים שהם אמירה. מחיצה שמוסרת. קשר שמתחיל מחדש.

הרב דוד ג’יאמי, מרבני ישיבת הר המור, מספק מדי בוקר תובנות קצרות אך חודרות לב על אירועי השעה. הוא לא מדבר במונחים של דיפלומטיה וביטחון - אלא של קירבת אלוקים.

בדבריו על המערכה הנוכחית, הוא תיאר את מה שהוא מכנה "נפילת החומה": חומת ברזל עתיקה, מאז חורבן הבית, שהפרידה בינינו לבין ריבונו של עולם - מתמוססת. מצד אחד - עם ישראל מתעורר, מבקש, מתפלל. ומן הצד השני - הקב"ה מגיב, מעניק, מאיר פנים. חיבוק כפול, דו-כיווני.

וזו הכותרת האמיתית של הזמן הזה: לא ההישגים המבצעיים - אלא התעוררות הקשר. לא רק “ודודי לי” - אלא גם “אני לדודי”.

הרב ג’יאמי מבקש מאתנו להרים עיניים ולראות את התמונה: לא עוד ניתוחים על תחמושת, כי אם השגחה פרטית החורגת מכל פרופורציה. תחזיות האימה על מאות הרוגים, על ערים מופגזות - התבדו. ובמקומן - הישועות הגיעו, כאילו מרקיע שמיים. ואף אחד לא נשאר אדיש. אפילו אומות העולם - ואף נשיאי מעצמות - לא יכולים להתעלם מהמפגש המחודש שבין העם לא-לוקיו.

וכשעם ישראל מוביל, כשהוא נושא על גבו שליחות מוסרית, כל העולם נדבק אליו. פתאום אמריקה לא עומדת מהצד. כי כשהחומה נופלת - היא נראית גם מחוץ לגבולות ישראל.

וכך, בלי הרבה רעש, הקלטת ווטסאפ אחת, קול פשוט אך יצוק אמונה, מצליחה לחשוף את מה שרבים מפספסים: אנחנו לא רק בעיצומו של מבצע צבאי - אלא בעיצומה של שיבה רוחנית.

בסיום הטור, המחשבה חוזרת אל ההומור הציני שהופנה השבוע כלפי פוליטיקאי מסוים שניסה לנכס לעצמו כבוד לא לו. אבל דווקא מול הבדיחה ההיא - מבינים את גודל הפער: זה לא הזמן לקחת קרדיט - אלא למסור אותו. כי זה לא אנחנו. לא “הננו”, אלא “הנהו”. לא מעשה אנושי - אלא מעשה ה’.

ומה איתנו? האם אנחנו באמת קולטים מה מתרחש כאן? האם גם אנחנו חלק מהשיבה?

תרגיל קטן נותר ביד: לומר את הפסוק “לא בגבורת הסוס יחפץ…” - ולהבין שלא מדובר רק בפרשנות תנ”כית, אלא במציאות עכשווית. לא ה־B2 של חיל האוויר הוא שיכריע - אלא מישהו שפותח סידור, לוחש תפילה, ומייחל לחסדו.

הכותרת? לא פחות ממעמד של קירבה. לא פחות מפריצת מחיצה. וכל מי שרואה - חייב לספר.