הרוח נושבת - והלב נפתח: המסלול שבו ההרים מדברים לנשמה

באזור הדרום-מרכזי של וויילס שוכנת שמורת הטבע Bannau Brycheiniog - או בשמה המוכר יותר: הרי ברקון ביקונס. מרחב עצום המשתרע על פני כ-1,350 קמ"ר של הרים, גבעות ועמקים נושמים ירוק. האזור כולו מהווה שילוב מופלא בין פשטות פראית לרוגע על-זמני - תזכורת חיה לכך שגם בעידן המודרני, האדם נמשך מטבעו ליצירת הבורא כשהיא בלתי נגועה.

מי שטייל פעם בשביל המוביל לפסגת Pen y Fan - הגבוהה באזור - יודע שמדובר בחוויה מטלטלת. לא בגלל הקושי הפיזי (אם כי גם הוא לא חסר), אלא משום השקט. הנוף רחב, האנשים מעטים, והנפש לפתע מתפנה להקשבה - פנימית וחיצונית. בעולמה של תורה, הליכה בטבע אינה רק מנוחה - אלא אמצעי לעבודה רוחנית.

הטבע - קריאה להתבוננות

חז"ל ראו בטבע לא "נוף יפה", אלא ביטוי חיצוני לרצון ה'. רבי יהודה הלוי כתב ב"כוזרי" כי "מהתבוננות בבריאה מגיעים לידיעת הבורא". הפסוק "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית" (תהילים קד) אינו רק שירת הלל - אלא קריאה להתעמקות. כשאדם עומד מול מרחבים כמו אלו שבהרי ברקון, הוא חווה - ולו לרגע - את התחושה שחז"ל כינו "יראת הרוממות".

גם רבי נחמן מברסלב הדגיש את החשיבות של הליכה בטבע כדרך לתפילה והתבודדות. "שדה" - כתב - "הוא מקום מיוחד לדיבור עם ה'", משום שבו האדם פנוי משאון העיר ומהשפעות הסביבה, ויכול לשוב לעצמו באמת. כך, הפסגה של Corn Du אינה רק יעד גיאוגרפי - אלא פסגה נפשית.

הדרך - לא רק לאן, אלא איך

הר סוכר (Sugar Loaf Hill), הנחשב לנגיש ונוח יותר, מזכיר רעיון יסודי ביהדות: לא כולם נדרשים לטפס לגובה הרוחני באותה מהירות או באותו נתיב. העיקר - שהאדם יהיה בדרך. גם מסלול "קל" - כשהוא נעשה בכוונה טהורה - פותח שערים.

אחד היסודות בעבודת ה' הוא ההכרה בכך שכל אדם מתקדם לפי כוחותיו. לא כולם יגיעו לפסגת Pen y Fan - אבל גם מבט מהר סוכר, כשהוא מלווה בתפילה או התבוננות, הוא ניצחון אישי.

סיכום

בין אם מדובר בהליכה פיזית על אדמת וויילס, ובין אם זו דרך רוחנית של התקדמות בעבודת ה', הרי ברקון מלמדים אותנו שיעור: השקט הוא לא חיסרון - הוא קרקע לצמיחה. ודווקא כשאין איש מסביב, כשהאדם לבדו עם הבריאה, נפתחת אפשרות לפגישה אמיתית עם עצמו - ועם מי שאמר והיה העולם.