חריף ובריא: למה כדאי להוסיף פלפל חריף לתפריט?

הפלפל החריף, שמוכר לנו ממטבחים מסורתיים כמו גם מדיאטות מודרניות, ממשיך לעורר עניין רפואי ותזונתי כאחד. החומר הפעיל בו, קפסאיצין, משפיע על הגוף בדרכים רבות - מהגברת קצב הלב ועד שיפור התחושה הכללית - אך לצד היתרונות קיימות גם הסתייגויות רפואיות.

הנתון הראשון שמפתיע רבים: פלפלים חריפים אדומים מכילים כמות ויטמין C הגבוהה פי ארבעה מתפוז. מדובר בוויטמין חיוני למערכת החיסון, לריפוי פצעים ולספיגת ברזל, שנשמר גם לאחר חיתוך, הקפאה או החמצה, כל עוד התהליך אינו כולל חום גבוה.

הקפסאיצין עצמו אינו אחראי רק לתחושת הצריבה, אלא גם מעורב במנגנונים מטבוליים - כמו עידוד תחושת שובע, שחרור אנדורפינים, ואף השפעה מיטיבה על לחץ דם, שומנים בדם וסוכרת. מחקרים שונים אף קישרו צריכה קבועה של פלפל חריף לירידה בסיכון למחלות לב וכלי דם. במודלים של עכברים, נמצא כי קפסאיצין תרם לאיזון רמות סוכר, הפחית אינסולין ובלם תהליכים דלקתיים.

עם זאת, לא כל מערכת עיכול בנויה לחריף. אנשים עם רגישות בקיבה, ריפלוקס או כיב קיבתי עלולים להחמיר את מצבם עם צריכת פלפל חריף, ולכן נדרשת זהירות פרטנית.

המיתוס כי פלפל חריף גורם להשמנה נובע מהתנהגות תגובתית: רבים מרגישים צורך לנטרל את החריפות באמצעות לחם או מאכלים עמילניים - אך המחקר מצביע דווקא על השפעה הפוכה. קפסאיצין מעודד חילוף חומרים ומפחית תיאבון, ואף תועדו ירידות קלות במדדי BMI והיקף מותניים בקרב מי שצרך תוספי קפסאיצין באופן עקבי.

גם שיטת ההכנה משפיעה. החמצה קרה, למשל, שומרת ברובה על ערכי ויטמין C, בניגוד לבישול ממושך שגורם לאובדן של עד 60% ממנו. קפסאיצין, לעומת זאת, שומר על יציבותו גם בבישול ובטיגון, ולכן ההשפעה הפיזיולוגית שלו נשמרת.