השבת פרשת קורח: הרב אושרי אביכזר חושף את החטא שעדיין מפיל אותנו

הרב אושרי אביכזר פתח את דבריו במבט פנימי על דמותו של קורח: "מה ראה קורח לחלוק על משה? אומר רש"י - קינאה. צפן בן עוזיאל קיבל תפקיד, והוא - לא. והקנאה הזאת, שנולדה הרבה קודם, התפרצה רק כשעם ישראל כבר היה פגוע, עייף, מותש מ'קברות התאווה', מהמרגלים, מהתלונות. קורח חיכה לרגע של חולשה - ואז נכנס לתקוף".

לדבריו, זהו דפוס היסטורי מסוכן: "הקדוש ברוך הוא שונא דבר אחד במיוחד - מי שנפרד מהציבור, מי שאומר 'אני - לבד'. זה לא רק חטא אישי, זו סכנה לאומית. כי כשאנחנו לא מרגישים 'יחידה אחת' - אז גם הקיום שלנו נחלש".

מעשה הנעליים: כיתה אחת, לב אחד

בסיום דבריו, שיתף הרב אביכזר סיפור מרגש: מורה שערכה חידון בכיתה, והציעה פרס יוקרתי - זוג נעליים חדשות. כל הילדים השתתפו, וכולם הוזמנו להגרלה. כשהגיע הרגע - נשלף פתק אחד ועליו שם: מרים. ילדה יתומה, ענייה, שהייתה זקוקה יותר מכולן לפרס.

כשסיפרה המורה את הסיפור לבעלה, פרצה בבכי. "אבל למה את בוכה?", הוא שאל. והיא ענתה: "כי כשכולם הלכו, פתחתי את שאר הפתקים - ועל כולם היה כתוב מרים. כל ילד ראה את המצוקה - וכולם בחרו להיות אחד. כולם".

ומכאן, הלקח לקורח: הוא לא רק חלק - הוא בחר שלא להיות חלק. בזמן שהעם היה במצוקה, הוא הפך את עצמו לאופוזיציה. ולכן לא רק הוא נבלע - אלא כל מחנהו.

מכת מצרים האמיתית: עברי מכה עברי

הרב סיים בציטוט חריג מדברי משה רבנו: "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?" - הפעם היחידה שמשה מכנה מישהו "רשע". ולמה? כי זו לא הייתה רק מכה פיזית - זו הייתה שבירה של האחדות, בתוך מצרים, בזמן שעוד היו עבדים.

"די לנו באויבים מבחוץ", אמר. "אנחנו לא צריכים אויבים מתוכנו. די למכות - הגיע הזמן להיות עם אחד, איש אחד, בלב אחד".