הרב אריה לוין לפרשת שלח: כשכולם נבהלים - כלב הלך נגד הזרם. גם אתם יכולים

בפתח פרשת "שלח לך", כשהתורה מספרת על התרשלות עשרת המרגלים ואומץ ליבם של יהושע וכלב, היא בוחרת לבודד דווקא את כלב: "ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחריי". מדוע זכה כלב לאזכור מיוחד, ואילו יהושע - שעמד אף הוא בפרץ - אינו זוכה לאותו תיאור?

שאלה זו העסיקה את רבותינו מפרשי הדורות. ויש שפירשו, כי אותה "רוח אחרת" לא נבעה מעצמו בלבד, אלא מכוחה של מרים אשתו - הנביאה, אחות משה ואהרון, שעל פי חז"ל הייתה אשת כלב. רוח אמונתה של מרים היא אשר ליוותה אותו, היא אשר חיזקה אותו לא ליפול בעצתו הרעה של הציבור, והיא שהובילה אותו "למלא אחרי ה'" באמת.

אמונה אמיתית - אינה רק ידיעה שבלב. היא מתבטאת במעשה. מרים הנביאה יצאה ממצרים עם תוף ביד. מדוע? כי היא הייתה בטוחה שתהיה שירה - שיהיה נס. היא הכינה את הכלי, לפני שהגיעה הישועה. כשהאמונה מלאה - גם הפעולה מיידית.

כך גם בסיפור חסידי מרגש שנשמע לאחרונה: שני חסידים נהגו לפקוד מדי שנה את ביתו של הרבי לראש השנה ויום כיפור. שנה אחת נאלצו ללון בבית אישה פשוטה, שביקשה מהם שיזכירוה לברכה לזרע של קיימא. לאחר החגים חזרה האישה לביתה - אך בניגוד לרבים אחרים, היא ניגשה מיד לחנות, רכשה עריסה, עגלה ובגדי תינוק - מתוך אמונה שלמה בברכת הצדיק. כעבור שנה, חבקה תינוק בזרועותיה. ברכת הרבי לא הייתה שונה מאחרות - אך היא האמינה. היא הכינה את עצמה לכלי הברכה.

החסיד שליווה אותה התחיל לבכות: שנים הוא נוסע לאותו רבי, מבקש - ולא נענה. החבר אמר לו בפשטות: "היא האמינה. אתה רק ביקשת".

בעיצומה של מלחמה, כשאנו חיים באי ודאות, כשנשמעת אזעקה בכל יום, והחיים מתנהלים במתח - דווקא אז נדרשת אותה "רוח אחרת", אותה רוח של אמונה פשוטה, עמוקה ומעשית. לא די בהשתאות כלפי גבורת צה"ל - יש להפעיל את הכוח הפנימי, רוח האמונה של נשות ישראל, תפילת הגברים, הפרשת חלה, שמירת שבת, טהרת המשפחה - כל מה שמושך שפע ונס גלוי.

הרוח שהייתה לכלב - הייתה רוח של בית, של זוגיות, של אמונה נשית שעמדה כנגד זרם חברתי של חוסר אמון וייאוש. גם אנו, בדור של ניסיונות ומבוכות, צריכים אותה רוח - שלא משתפת פעולה עם המרגלים, לא נבהלת מהצללים, ולא נכנעת למבט חיצוני.

אנו מתפללים - אך האם אנו מכינים את העגלה? האם אנו חיים כמי שמצפים לנס - או רק מקווים? זהו ההבדל הדק, אך המכריע, בין ברכה שמתקבלת - לברכה שמרחפת.

עת מלחמה היא - אך גם עת ישועה. תמשיכו לפעול - בגוף, בנפש, ובתפילה. גברים ונשים כאחד, כל אחד בתחומו, יהפכו כל מעשה קטן לגשר גדול לישועה.

"ועבדי כלב... וימלא אחריי". גם אנו - נמלא אחר ה'.
שבת שלום, בשורות טובות, ונחמה לעם ישראל.