השליחות שלך מתחילה כאן: מה שמשה ידע על עצמו - ואתה אולי שכחת

פרשת השבוע פותחת בתיאור של אהרן ומרים המדברים על אודותיו של משה. הם ספק מתלוננים ספק מקנאים במשה על הפרישה שלו מחיי הזוגיות מאז שה' יתברך נגלה אליו. בקולם נשמעת גם סוג של התפלאות - הלא גם הם נביאים, ולא הוצרכו לחיות חיי פרישות. משה שומע את טענתם ושותק: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

בהמשך הקב"ה נגלה אליהם והבהיר את ההבדל שבין נבואת משה רבנו לכל יתר הנביאים. בעקבות כך חולה מרים בצרעת, ומשה רבנו מתפלל עליה שפתחה בדיבור לשון הרע.

רבי ירוחם הלוי ממיר זצ"ל שואל: "מה היה חטאה של מרים? היא ראתה הנהגה שלא כדין, שהרי היא ואהרן גם נביאים. הנבואה אינה מכריחה וממילא אינה מצדיקה הנהגה של פרישות. על מה נענשה בחומרה?"

והוא משיב: "זה היה ויכוח הלכתי. מרים לא הבינה את הנהגת משה. אבל אנשים מן השורה, גם אם הם צדיקים ונביאים, אסור להם להביע דעה על מעשיו של משה רבנו. הוא היה גדול הדור. גם אם מעשיו אינם מובנים, גם אם הם עוררו תמיהה - יש לנו לדעת שהם למעלה ממושגינו".

הלקח שלנו מהסיפור

גם אם אנחנו לא מבינים דרך פעולתם של אנשים, עלינו לדעת שזה כנראה למעלה מאיתנו. אבל כיצד נוכל להגיע לעניות כזאת? התשובה טמונה בהבנה נכונה של המושג "ענווה".

גם עניו מכיר את מעלותיו: הכרת המעלות - כלי חשוב להצלחה

"אוי לו לאדם שאינו מכיר את ליקויי נפשו, אבל אוי ואבוי לאדם שאינו מכיר את מעלותיו. כי אפילו את כלי עבודתו אינו מכיר"! (רבי ירוחם ליבוביץ')

לפי הרב ליבוביץ', האדם חייב להכיר את הכוחות שלו ולהיות מודע אליהם. ביטול עצמי פוגם ביכולת של האדם להכיר בכוחותיו ולהביא אותם לידי ביטוי. 

כשהאדם מוציא את כישרונותיו לאור, הוא מביא בכך שפע וברכה לעולם. אם הוא לא עושה כך - הוא נכשל ב"ענווה פסולה".

האדם הענוותן מכיר את ערכו ויודע את מעלותיו. אלא שהוא לא מתנשא ויודע שקיבל אותם במתנה. הוא משתמש בכוחות האלו כדי לעשות ולהתקדם. הוא לא ממעיט בערך עצמו. הוא לא משווה את עצמו לאחרים אלא למה שהוא יכול להגיע ולהשיג. 

הצלחותיו לא גורמות לו לשבת על זרי דפנה. הן נותנות לו כוח להמשיך הלאה, לגדול ולהתקדם.

כך גם משה רבנו

משה רבנו הכיר במעלותיו וכן הכיר את גודל מעלתו של כל אחד ואחד מישראל. גם את הפשוטים שבהם. שכן בכל אחד יש דברים שמיוחדים רק בו. בזכות ההכרה הזאת הוא יכול היה להיות שליח נאמן ולהנהיג את עם ישראל.

זה הזמן שלנו

התפקיד שלנו הוא לחפש ולמצוא את כל מה שיש בנו, בכל אחד מאתנו. לא להתכחש לכוחות שקיבלנו. לא להפטיר ולומר: "אני בטח לא טוב בזה, ויש לי ספק אם אני טוב במשהו". לא להימנע מלהביא את היכולות לידי ביטוי. 

להיפך - עלינו לפתח, לשכלל ולהתקדם. כדי לחשוף את הכוחות שלנו ולהוציאם לפועל. כדי שדרכנו יגיעו עוד ברכה ושפע לעולם.