השמחה שביטלה את הגזֵרה: הסיפור המדהים של החסיד והחוזה מלובלין

פעם באה קבוצת חסידים לחוזה מלובלין. כאשר החוזה ראה אחד מהם, מיד ציווה עליו: "תחזור מיד הביתה!"

טוב, כל החסידים ידעו שהחוזה רואה מסוף העולם ועד סופו, ואם אמר לו כך - בטח יש סיבה. החסיד קיבל את הדין וחזר הביתה. כשהגיע לעיירה שלו, הוא פגש קבוצת חסידים שעמדו לצאת לכיוון החוזה מלובלין. "מה אתה עושה כאן? לא יצאת בשבוע שעבר?" הם שאלו אותו.

"החוזה ציווה עליי לחזור הביתה", הוא ענה להם בפנים נפולות. כשהם שמעו את זה, הם אמרו לו בהתלהבות: "נו, אז אם החוזה ציווה עליך, תעשה את זה בשמחה! אתה מקיים ציווי של הרבי! בוא נעשה סעודה וריקודים!"

וכך היה - ערכו סעודה גדולה, הודו לה' שהחסיד זוכה לקיים מצוות הרבי, וקמו לרקוד בשמחה. רקדו ורקדו עד אור הבוקר. למחרת אמרו לו החסידים: "אתה יודע מה? בוא איתנו!"

"אבל הרבי ציווה עליי שאחזור!" התפלא החסיד. "הנה, עשית את הציווי, שמחת, עכשיו תחזור! מקסימום החוזה יצווה עליך שוב לחזור?" אותו חסיד השתכנע.

החוזה מלובלין התפלא כשהבחין באותו חסיד בין בני החבורה, אך לא אמר דבר. אחר כך, קרא לו החוזה לצד ושאל: "כשבאת אליי ראיתי שאתה צריך למות, רציתי שתספיק להיפרד מבני ביתך לכן ציוויתי עליך לחזור. אבל מה עשית? איך התבטלה הגזרה?"

החסיד סיפר על המפגש עם החסידים, על השמחה והריקודים. אז אמר החוזה בהתפעלות: "נכונים הם דברי רבותינו - השמחה מבטלת את כל הגזרות! והעיקר זו אמונת החכמים! כשבאת אליי היית עצוב, לכן לא הצלחתי לשנות את הגזרה, אבל כשהתחזקת באמונת חכמים ושמחת בזה - התבטלה הגזרה!"