שורדת השבי ארבל יהוד בעדות נוקבת בכנסת: "הרגשתי במחנה ריכוז"

עדות מטלטלת נשמעה היום (שני) בוועדת החוקה של הכנסת, כאשר שורדת השבי ארבל יהוד התייצבה בפני חברי הוועדה וחשפה את שעברה במהלך 482 הימים שבהם הוחזקה ברצועת עזה. בעדות גלויה וכואבת, תיארה את תנאי השבי הקשים, את האלימות שחוותה ואת תחושת הנטישה מצד מקבלי ההחלטות בישראל.

"אני יהודייה גאה ששרדה את השבי הנורא לבדה", פתחה יהוד את דבריה, והוסיפה: "באתי לזעוק את זעקתם של אחיי ואחיותיי שנותרו שם. לא ייתכן שאני צריכה לעמוד כאן ולבקש את שחרורו של אריאל אהובי, של דוד אחיו ושל אחרים - הם עדיין בני ערובה בידי המחבלים, אך גם בני ערובה של מדיניות הממשלה".

יהוד תיארה כיצד בליל מבצע החילוץ ברפיח, שבו חולצו לואיס הר ופרננדו מרמן, הייתה בטוחה כי סופה קרב. "הייתי בקרבת מקום. שמעתי את שריקות הטילים ואת רעם ההפגזות, הרגשתי את ההדף על גופי. ברגע ההוא נפרדתי בלבי ממשפחתי - הייתי בטוחה שזה יומי האחרון".

בדבריה, האשימה את ממשלת ישראל כי לא פעלה לשחרורה כפי שקיוותה. "חשבתי שמשפחתי והממשלה יפעלו לשחרורי כמטרה עליונה. משפחתי צדקה. הממשלה - לא. גם היום, יותר מ־590 יום מאז פרוץ המלחמה, הממשלה בוחרת להמשיך בקו שמסכן את בני הערובה".

בהמשך עדותה, תיארה את האלימות שספגה במהלך שהותה בידי מחבלי הג'יהאד האסלאמי. "כשהיו נפגעים בצד הפלסטיני, במיוחד בקרב משפחות המחזיקים בי, סבלתי מהתפרצויות אלימות - הוכיתי, הושלכתי לבידוד בתנאים בלתי אנושיים, ללא מזון הראוי למאכל וללא תנאי היגיינה בסיסיים", אמרה. "הרגשתי כאילו אני במחנה ריכוז".

יהוד סיימה את עדותה בקריאה נחרצת לפעולה מיידית: "שחרור החטופים חייב להיות בראש סדר העדיפויות. מסע השיקום שלנו לא יוכל להתחיל כל עוד הם שם. אנחנו אמנם חזרנו - אבל הנפש שלנו עדיין איתם. הביטו בי וראו את מי בחרתם להקריב. האחריות - עליכם".