המחלה שנעלמה – חזרה דרך החיסון עצמו: שלושה ילדים בישראל כבר נדבקו

בין פברואר 2022 לדצמבר 2024 התגלו בישראל ובעזה שלושה ילדים שחלו בפוליו – מחלה שנחשבה עד לא מזמן לנעלמת מהנוף המקומי. הפעוטה בת השלוש, התינוק בן עשרה חודשים, והנער בן 17 – כולם לא חוסנו כנדרש, וכולם נדבקו בזנים של נגיף הפוליו שמקורם בתרכיב חי־מוחלש של החיסון, ולא בנגיף הבר עצמו.

בתחילת 2025 עלתה הדאגה מדרגה, לאחר שזני פוליו אלימים שמקורם אף הם בתרכיבי חיסון, אותרו בדגימות ביוב בירושלים ובאזור המרכז. עד כה לא דווח על מקרי שיתוק כתוצאה מהתפרצויות אלו, אך השאלות לא איחרו לבוא: כיצד יתכן שחיסון – שאמור להגן – יוצר בפועל סכנת הדבקה? ואם הנגיף המוחלש עלול להפוך למסוכן, מדוע להשתמש בו בכלל?

פוליו – לא מה שחשבתם

על אף שמקובל לחשוב שפוליו היא מחלה של מערכת העצבים, מדובר למעשה במחלת מעיים. ברוב המקרים, ההדבקה מתרחשת דרך מגע בצואה ומועברת לפה – במיוחד אצל ילדים. התסמינים הראשוניים לרוב אינם חמורים: חום, כאבי בטן, בחילות ולעיתים גם שלשולים. רק באחוז קטן מהמקרים (1%-3%) מתפתחים סימנים נוירולוגיים – כמו כאבי ראש, הקאות או דלקת קרום המוח נגיפית קלה.

אלא שבמקרה נדיר אחד מתוך כאלף נדבקים, הנגיף פוגע בחומר האפור שבחוט השדרה, והתוצאה: שיתוק רפה, ולעיתים גם פגיעה בשרירי הנשימה – מצב מסכן חיים. המחלה אף עלולה לחזור עשרות שנים לאחר מכן בצורת תסמונת נוירולוגית כרונית – "תסמונת פוסט־פוליו".

מסכנת חיים – למאבק עולמי

למרות שהמחלה מוכרת עוד מימי קדם, רק במאה ה-20 – ובעיקר לאחר התפרצות קשה בארה"ב ב-1916 – החלה האנושות להילחם בה בכלים מדעיים. באותה שנה חלו כ-27 אלף אמריקנים, וכ-6,000 מתו או נותרו משותקים. הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט – בעצמו נכה פוליו – הקים את הקרן הציבורית הגדולה "מצעד הפרוטות", שאספה מאות מיליוני דולרים למחקר רפואי.

ב-1952, בזכות מימון זה, הצליח החוקר היהודי ג'ונאס סאלק לפתח את החיסון הראשון נגד פוליו – חיסון מוזרק מבוסס נגיפים מומתים, שהגן מפני המחלה המשנית (שיתוק), אך לא מנע את המשך הפצת הנגיף.

סייבין נגד סאלק – הקרב על עתיד החיסון

ארבע שנים מאוחר יותר, חוקר נוסף – אלברט סייבין – פיתח חיסון חי מוחלש הנלקח דרך הפה. הוא הצליח היכן שסאלק נכשל: לא רק למנוע שיתוק, אלא גם לחסום את התפשטות הנגיף בקהילה. אך סייבין נתקל בהתנגדות פוליטית בארה"ב – ופנה דווקא לברית המועצות, שם חוסנו מיליוני ילדים. החיסון הצליח, והוביל לשימוש עולמי נרחב בתרכיב הפה.

מיליוני ילדים – בישראל ובכל העולם – חוסנו מאז בחיסון המשולב: תחילה חיסון מומת (סאלק), ובהמשך חיסון מוחלש (סייבין). התרכיב הזה איפשר לקטוע את שרשרת ההדבקה, תוך שמירה על הגנה מקסימלית.

אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה

תרכיב הפה, המורכב מנגיפים מוחלשים אך חיים, עובר דרך מערכת העיכול – ומופרש בצואה. באוכלוסייה עם כיסוי חיסוני גבוה, התופעה הזו מהווה יתרון – גם הלא מחוסנים נחשפים לנגיף המוחלש ומתחסנים באופן עקיף. אך כאשר שיעור הלא־מחוסנים גבוה מדי – כמו בכיסי אוכלוסייה מסוימים בישראל, עזה ומדינות מתפתחות – הנגיף יכול לעבור מאדם לאדם, לשכפל את עצמו, ולבסוף לפתח מוטציות שהופכות אותו שוב לאלים.

במילים פשוטות: החיסון חי־מוחלש יכול להפוך, במקרים נדירים, לנגיף מסוכן. זה בדיוק מה שקרה בשלושת מקרי הפוליו בישראל – כולם נגרמו מהתפשטות של נגיף חיסוני שעבר מוטציה.

ומה עושים מכאן? רק חיסון מומת

בעקבות המקרים האלה, ובשל הסיכון המתמשך במקומות עם אחוז התחסנות לא מספק, הוחלט במשרד הבריאות על צעד דרמטי: החל ממרץ 2025, בישראל יינתן אך ורק החיסון המומת – בתזמון מדורג על פני חמש מנות שגרתיות. השימוש בתרכיב הפה הופסק.

ההמלצה החד־משמעית כיום היא להקפיד על החיסון המומת – שעדיין מונע את הסיבוך הקשה ביותר של המחלה: שיתוק. גם אם המחלה נדירה, נגיף הפוליו לא הוכחד לחלוטין, והוא ממשיך להוות איום סמוי במקומות רבים בעולם.

העתיד – תלוי בנו

הפסקת השימוש בחיסון החי מוחלש היא שלב קריטי במאבק העולמי להעלים את הפוליו לחלוטין – בדומה לאבעבועות שחורות ודבר הבקר. עד אז, רק הקפדה על חיסון שגרה מלא יכולה להבטיח שהנגיף לא יחזור להכות – ושילדים בישראל לא ישלמו את המחיר.