לקראת שבת
בפרשה מתוארת לנו את עבודת הכוהנים, והתנאי לעבודתם הקדושה היא שיהיו ענווים. ואם לא כן, הקב"ה לא חפץ בהם. ולכן במקרה שנמצא כהן אחד שהתגאה, הוא הודח מהכהונה.
הקב"ה מזהיר את משה שכל כהן בעל מום לא יתקרב למשכן, אך מדוע נכפה עליהם להתרחק?
אלא שהתשובה היא כל כך משמעותית, וכך אומר בעל החינוך שהאדם רואה לעיניים, והמבט שלו שטחי, ואם הוא יראה כהן בעל מום הוא יגיע לידי מצב שיזלזל בעבודת הקודש שלו. וחס וחלילה יכול להיגרם חילול שם השם, לפיכך עדיף שהכהן כזה לא ישרת בקודש יש לו מום כלשהו.
אנו מצווים לקדש שם שמים, ובואו ניתן דוגמה: אם אני כאדם דתי (שמייצג את היהדות) אז יש תחומים שאני מצווה לא לעבור עליהם כי הם נוגדים את מה שההלכה אומרת - כמו שאישה לא יכולה לדבר עם גברים במקום העבודה, ואם יש בעיה במקום העבודה עליה לעשות שאלת רב וכן להיפך.
כמו כן, אנשים בעלי תפקיד ייצוגי בחברה, לא יכולים להגיד ככל העולה על רוחם, הם כפופים לתפקיד וכל אדם שנכנס לחברה, רואה בהם כאחד שמייצג את המקום.
בכל מקום שהוא מקום עבודה אתה צריך לשאול את עצמך: "האם זה טובת המקום שאני אגיד / אעשה כך וכך?" ואם התשובה היא לא, אז פשוט לא עושים. אם אתה נאמן לעצמך, עליך לשאול עצמך את השאלות האלו, להיות נאמן לעקרונות שלך, לערכים שאתה מייצג.
כמובן שצריך לעשות הכל בהתייעצות עם דעת תורה, ולא לעגל פינות, כי מקום העבודה / החברים רוצים, עלינו להיות תמיד דבקים למטרת העל שלנו, ממש כמו הכהן הגדול, ולשאול את עצמנו האם אנחנו בדרך אליה ולא סוטים ממה שהקב"ה מצפה מאיתנו.
את כלה? זה קללל מזמינים עכשיו ערב הפרשת חלה קדוש או חוג בית >>> לחצו כאן!
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו