לא רק תיירות וריפוי: האמת המטרידה על ים המלח שאתם חייבים להכיר

הוא שוכן בדרום בקעת הירדן, בין הרי מואב למצוקי מדבר יהודה, והוא נמוך – לא רק פיזית, אלא גם היסטורית, מוסרית ורוחנית. ים המלח, המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, איננו רק תופעת טבע מופלאה או אטרקציה תיירותית מרפאת – הוא גם עדות אילמת לאחת הסצנות הקשות בתולדות האנושות: חורבן סדום ועמורה, עיר החטא שהתפוררה באש וגופרית, והותירה אחריה רק אדמה חרוכה, ים ללא חיים, ודממה רועמת.

המקום שהפך לסמל – במים, באבן ובזיכרון

עם מליחות גבוהה פי עשרה מהים התיכון, ים המלח מונע כל אפשרות לקיומם של יצורים חיים בתוכו – תכונה שהעניקה לו את שמו. אך דווקא בשל כך, הוא הפך למוקד ריפוי מהמבוקשים בעולם: בוץ עשיר במינרלים, אוויר יבש במיוחד, ואקלים ייחודי המקל על מחלות עור, מפרקים ונשימה. עשרות אלפי מטופלים מגיעים אליו מדי שנה מכל רחבי הגלובוס.

אך מאחורי הברכה הפיזית – מסתתר עומק מוסרי ותורני: חז"ל רואים באזור ים המלח לא רק תופעת טבע, אלא תמרור אזהרה מוסרי. "היתה כגן ה'" – כך תוארה סדום בפסוק, אך כיוון שגאוות האדם והרשעה גברו על החסד, נהפכה לתהום של חורבן. הרמב"ן כותב כי חורבן סדום בא ללמד שהקב"ה שונא חמס, עוול וזדון – גם כאשר הם מתקיימים בחברה שבעה ומפותחת. ים המלח, אם כן, הוא לא רק אתר גיאוגרפי – אלא עדות לדין צדק אלוקי.

פלא הטבע שמבקש תיקון

בעשור האחרון מתמודד ים המלח עם משבר חמור: מפלס המים יורד בקצב של מעל מטר בשנה, הבולענים מתרבים, וחופים שלמים נסוגים או קורסים. הסיבות: שימוש יתר במי הירדן העליון, כריית מינרלים, וחוסר מדיניות ממשלתית כוללת. פרויקט "תעלת הימים", שנועד לחבר את ים סוף לים המלח, נתקע שוב ושוב. התוצאה – פצע נפתח בלב המדבר, והציבור הישראלי, על מוסדותיו, משתהה.

אך האם אין בכך קריאה נוספת – הפעם לדור שלנו? המהר"ל מפראג כותב ש"נמיכות החומריות" מסמלת את השפל המוסרי – אך מתוך השפל, יוכל האדם לעלות. אולי דווקא מהמקום הנמוך ביותר בעולם, נבין כי האחריות על הבריאה – על הקודש והטבע – מוטלת עלינו.

נקודת השקה בין גוף לנפש, בין עם לארץ

ההתקשרות של עם ישראל לאזור ים המלח אינה מקרית. מדרום לים – מדבר צין; ממערב – מערות קומראן, בהן נמצאו כתבי מגילות גנוזות מתקופת בית שני; מצפון – יריחו, העיר הראשונה שנכבשה בכניסה לארץ. המקום עמוס בהיסטוריה יהודית, מלא בסמלים – ומעלה שאלות של זהות, תיקון, והבנת החיבור בין עם לארצו.

ים המלח איננו רק מקום יפה לתמונות סלפי, ואיננו רק אתר ספא. הוא שיעור בתשובה. הוא תזכורת שאם לא נשכיל לאזן בין צרכי האדם למגבלות הבריאה – גם המקומות המרפאים ביותר, יהפכו לשוממים.

סיום: פלא שאסור לשכוח

ים המלח קרוב יותר מתמיד לנקודת האל-חזור. אך כמו כל מקום שמגלם את תמצית השבר, הוא גם פוטנציאל לתחייה. הנוף הבוהק, קווי המלח הלבנים על הרקע הכחול – הם לא רק נוף מרהיב, אלא מראה שמזכיר מה קורה כשהעולם שוכח את הגבולות שהציב לו הבורא.

וכפי שנאמר בנביא יחזקאל (מ"ז): "והיה דגה רבה מאוד, כי באו שמה המים... וירפא".