מאחורי ההצטיינות: טקס מצטייני הנשיא 2025 - בין גבורה אישית לחשאיות מבצעית

בטקס מרגש ומצומצם שהתקיים הבוקר (חמישי, 1 במאי 2025) בבית הנשיא בירושלים, הוענקו אותות מצטייני הנשיא ל־120 חיילים וחיילות מצטיינים מצה"ל וממערך הביטחון. השנה - לראשונה בתולדות הטקס - התקבלו הנחיות חסרות תקדים מצד צה"ל: איסור גורף על חשיפת פני החיילים, צנזורה על שמותיהם המלאים, ומניעת שידור חי של שלב הענקת התעודות.

ההחלטה החריגה התקבלה על רקע הערכות מודיעיניות בדבר עלייה חדה בניסיונות זיהוי ומעקב אחרי לוחמי צה"ל על ידי גופים עוינים בזירה הבינלאומית, בדגש על רשתות סושיאל, ארגוני חרם ומערכות איסוף מידע של אויבים. בצה"ל הבהירו כי המטרה ברורה: "שמירה על ביטחונם האישי של המצטיינים - גם מחוץ לשדה הקרב".

ללא שמות, ללא פנים - אבל עם מסר חד

את פניהם של המצטיינים לא ראינו. הם עמדו במדי חג, בשורות מסודרות, אך זוויות הצילום הוגבלו, והציבור הרחב לא נחשף לפרטיהם. אפילו סיפוריהם, שבשנים עברו סוקרו בהרחבה - קיבלו השנה מקום צנוע בלבד באתר צה"ל, תוך הקפדה יתרה על כל פרט מזהה.

כך למשל, סמל א' מחיל האוויר, ששכל את אחיו בקרב בכיסופים ב־7 באוקטובר, העביר מסר ברור: "היו אוהבים - כולנו אחים. נוכיח אחדות ציונית מול אויבינו". סמ"ר א', לוחמת בזרוע הים, שחזרה ללחימה עם תחילת המלחמה, הוסיפה: "נתאחד ונתמוך - גם כשקשה מנשוא". רב"ט מאיה מגבעתי תיארה רגעים של חיבור עמוק בפעילות מול משפחות שכולות ופצועי חטיבה: "המפגשים האלה הם הלב של השירות".

מטס הצדעה וטקס עם משמעות לאומית כפולה

כמיטב המסורת, הטקס נפתח במטס כבוד של מטוסי ומסוקי חיל האוויר, שחלפו מעל בית הנשיא. נשיא המדינה יצחק הרצוג פנה לטייסים ברשת הקשר ואמר: "נחישותכם וגבורתכם - התקווה של ישראל. בשם עם ישראל - תודה לכם".

הנשיא והרמטכ"ל, רב־אלוף אייל זמיר, עברו בין המצטיינים מבלי לעצור לצילום אישי או לחיבוק חגיגי. הם בירכו, חייכו, אך שמרו על ההנחיות שנקבעו מראש - לא להיחשף, לא לזהות.

ה־1 במאי: לא רק יום של הכרה, אלא גם יום של זיכרון

הטקס התקיים השנה בעיצומו של יום העצמאות ה־77 למדינת ישראל - ובכך קיבל עומק כפול. זהו מועד שמוקדש מדי שנה להוקרה ללוחמים שהצטיינו בשירותם, אך בשנת 2025 הוא נושא גם משקל לאומי מורכב בהרבה. 59 כיסאות ריקים עמדו לצד שורת המוזמנים - כסמל לחטופים שטרם שבו משבי חמאס. משפחותיהם, לצד משפחות שכולות, הוזמנו לאירוע, שנערך כולו ברוח תפילה, תקווה ואחדות.

מוזיקה, השראה, וסגירת מעגל

את המעמד ליוו שירים ישראליים בביצוע ישי ריבו, טיפקס, שי המבר, מ' המסתערב ודניאל וייס - כולם בבחירה שנועדה לחזק את רוח הקהל ולהפיח תקווה.

בהמשך נערך פאנל בהשתתפות ישראלים מעוררי השראה, בהם: עומר שם־טוב, שורד שבי מחמאס; בוריס שטונדה, לוחם שאיבד את רגלו בקרב; והדס הרשקוביץ, אלמנתו של יוסי הרשקוביץ ז"ל שנפל לצדו של בוריס באותו קרב. המפגש ביניהם סימן סגירת מעגל נדירה - בין כאב אישי לתקומה לאומית.

התקווה - מאחורי הקלעים של האילמות

ה־1 במאי, המוכר ברוב מדינות העולם כיום הפועלים, הופך בישראל ליום של התכנסות פנימית והזדהות. דווקא כשלא נראים הפנים, כשהפרטים נאלמים והחשיפה מצטמצמת - דווקא אז מתעצם הערך.

ביום הזה, בין חומות בית הנשיא, במעמד שאין בו חגיגיות ראוותנית אלא צניעות, אחריות והודאה, בחרה מדינת ישראל לומר תודה. תודה לחיילים וחיילות שעושים לילות כימים - גם בלי שנדע את שמם.