מלחמת לבנון השנייה: הקרב מול חזון נסראללה לפירוק החברה הישראלית

בקיץ 2006, לאחר חטיפת שני חיילי מילואים בגבול הצפון, פתחה ישראל במערכה הצבאית הקשה מול חזבאללה - מלחמת לבנון השנייה.

המלחמה נמשכה 34 ימים, והפכה במהרה לקרב עקוב מדם על ישובי הצפון, הגבולות - ובעיקר על עמידותה של החברה הישראלית תחת אש בלתי פוסקת.

במהלך הלחימה נהרגו 121 לוחמי צה"ל, לצד עשרות אזרחים שנהרגו מפגיעות טילים. חזבאללה ירה מעל 4,000 רקטות לעבר יישובים ישראליים, הפציץ ערים כמו נהריה, צפת, קריית שמונה וחיפה, והכניס את העורף למצב מלחמה אמיתי.

בקרבות העזים בדרום לבנון - בבינת ג'בייל, בעייתא א-שעב, ומארון א-ראס - הפגינו לוחמי צה"ל עוז רוח ועמידה עיקשת מול אויב עיקש ומאורגן.

סיפור גבורה מרגש במיוחד הוא סיפורו של רב-סרן רועי קליין, סגן מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. בקרב בבינת ג'בייל, כאשר זיהה רימון יד שמיועד לפגוע באנשיו, קפץ רועי קליין על הרימון, ספג את הפיצוץ בגופו ומסר את נפשו כדי להציל את חייליו.

לפי עדויות, ברגעיו האחרונים הספיק לקרוא את פסוק האמונה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" - משפט שנחרת מאז בזיכרון הלאומי כסמל לאמונה תחת אש.

מעבר לקרבות, המלחמה לוותה באווירה יהודית-דתית עמוקה: ביישובי הצפון תחת האיום, נפתחו מקלטים לא רק כמקומות מגן, אלא גם למעגלי תפילה ואמירת תהילים. חיילים בעומק לבנון קיבלו ספרי תהילים, טליתות קטנות ותפילין שנשלחו מהארץ, מתוך מטרה לחזק את רוחם.

בתי הכנסת בערים ובקיבוצים הפכו למוקדי חיזוק - לא רק למתפללים הרגילים, אלא גם לאזרחים שחיפשו תקווה ועמידה רוחנית בזמנים קשים.

המלחמה הסתיימה עם החלטת האו"ם 1701 שהביאה להפסקת אש, אך השפעתה נמשכת עד היום. שדרות היישובים בצפון נבנו מחדש, אך זיכרון האובדן, האומץ והנחישות מלווה כל שנה ביום הזיכרון.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנו מרכינים ראש לזכרם של גיבורי מלחמת לבנון השנייה - אלו שהגנו בגופם על גבולות המדינה, על חיי תושביה - ובאמונתם, חיזקו את רוח האומה כולה.