"המחבל פתח את הדלת - ואז הוא ראה אותנו עם נשק": הקרב של הלוחמות בנחל עוז

מאיה בראון, לוחמת בת 20, חשפה את סיפורה האישי על הקרב הקשה בנחל עוז, במסגרת ראיון לתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב'. מדובר באחת מהעדויות שטרם נשמעו בציבור, אשר מספקת הצצה נדירה אל הרגעים הדרמטיים של צוות התצפית שלה במהלך מתקפת השביעי באוקטובר.

בראון, שסיימה מסלול הכשרה של שנה ושמונה חודשים ביחידה מיוחדת, תיארה את השירות כייחודי. לדבריה, "מצאתי יחידה מטורפת שנותנת כוח ויכולת לראות מה לוחמים בשטח לא יכולים. סוג של מזל"ט אנושי שאוסף מידע מודיעיני".

יום לפני הקרב, ב-6 באוקטובר, שררה בצוות אווירה שלווה. הן אכלו יחד ארוחת ערב באווירת חג. בבוקר שלמחרת, המציאות השתנתה באופן קיצוני. "בשש וחצי בבוקר, שמענו בומים, הפגזות. פחות מ-15 שניות היו לנו להגיב", סיפרה. הצוות כלל ארבע לוחמות ואת המפקדת עדן נימרי הי"ד, ונמצא בקו ההגנה הראשון - לבדו.

רגע השיא היה כניסתו של המחבל הראשון. "הוא נכנס עם בנדנה, מדי חמאס, זקן עם עיניים מלאות ברוע. הוא היה מופתע לראות לוחמות עם נשק. הצוות פתח באש, מה שעיכב את התקדמות המחבלים". לאורך שעות של לחימה, כשהתחמושת הלכה ואזלה והרימונים נזרקו לעברן, הן נאלצו להסתתר בחדר קטן. "דיברנו אחת לשנייה, מחזקות אחת את השנייה", סיפרה בראון.

מאיה עצמה נפצעה באורח קשה מרסיסים בראשה וברגליה. היא עברה ניתוחים, ריפוי בעיסוק, הוצאת רסיסים ופיזיותרפיה. למרות הפציעות, היא לא נשברה. "תוך פחות מחודשיים, החלטתי לחזור ולהילחם. נכנסתי לחאן יונס ב-18 בדצמבר. זו הייתה תחושת הניצחון שלי. הם לא הפילו לי את הרוח. אני ממשיכה את הדרך של עדן".

מותה של עדן נימרי הי"ד, מפקדת הצוות, השפיע על בראון באופן עמוק. "היא הייתה המפקדת שלנו", אמרה. בנוסף, בראון מתחה ביקורת חריפה על התחקיר הצבאי שנעשה בעקבות האירוע, וטענה כי היו בו "המון טעויות, שגיאות ואי דיוקים". לדבריה, ישנה חשיבות עצומה לשמוע את קולם של הלוחמים ששרדו את האירוע ויכולים להאיר אותו מבפנים.