משפחות שבהן שוררת אוירת בקורת, יש להניח שגם ילדיהן, לכשיתבגרו ויינשאו, יעתיקו את האווירה הזאת לביתם ויהיו בקורתיים כלפי בני-זוגם, וחוזר חלילה גם ילדיהם שלהם ייעשו בקורתיים. לכן, חשוב להיות בררן בבקורת ובתלונות. לעומת זאת, הורים שגילו הבלגה ומיעטו להעיר, אף ילדיהם לכשבגרו נהגו כהוריהם, והצליחו ליצור מערכת נישואין תקינה ונעימה. עבור הילדים, הבקורת מהווה גם הכוונה מה הוא סדר העדיפויות בחיים - למשל, אם מבקרים קשות חסר בדברים גשמיים ופעוטי ערך, הרי בכך מטפטפים לתודעתם של הילדים חשיבות לדברים שבתפיסת היהדות אינם ערכיים, ואף לא חשובים. לעומת זאת, כאשר מבקרים רק על דברים ערכיים ועקרוניים, מטפטפים לתודעתם שיש לוותר על דברים רבים, אך לא על נושאים עקרוניים וחשובים. מן הראוי להסב תשומת לב להיבט חשוב ביותר, שהתורה והיהדות רואה אותם כשליליים במערכת היחסים בין בני-הזוג. התורה אוסרת באיסור חמור קשר ממשי של בן-זוג עם מישהו אחר מחוץ למסגרת הנישואין. אך קיימת גם מגמה שלילית, והיא מחשבה החולפת במוחם של בני-הזוג שיתכן שהיה טוב אילו הייתי מתחתן עם אחר. מחשבה זו עשויה להיווצר אצל בני-הזוג שאינם מסתדרים זה עם זה, ובעיקר במשפחה שרמת הבקורת בה גבוהה מאד בלא שנאמרות מילים חיוביות. בהסבר מצות התורה ''נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושמח את אשתו אשר לקת'', אנו למדים מ'ספר החנוך' שכדי שהבנים הנולדים לבני-הזוג יתפתחו בצורה נכונה וטובה ויגדלו בקדושה ובטהרה, רצתה התורה שהקשר בין בני-הזוג יהיה הדוק ביותר עד כדי כך שאפילו מחשבה על קשר אפשרי עם בן-זוג אחר, תהיה זרה לחלוטין. לעומת זאת, בן-זוג המעיר הערות ומבקר את בן-זוגו, גורם לכך שחולפות מחשבות בראשו של מקבל הבקורת:''חבל שלא התחתנתי עם מישהו אחר, או-אז היה מצבי משופר יותר'. מחשבות מסוג זה, ללא ספק, פוגמות בילדי המשפחה, אותם ילדים שכה הרבה משקיעים בהם במישורים שונים (נדרים כ:). הבעיה מחריפה בבקורת שנאמרת לפני יציאתו של בן-הזוג את הבית. לכן, גם בני-הזוג שהתחככו זה עם זה, מן הנכון לעשות מאמץ רב שלפחות לפני יציאתם מן הבית, ייפרדו בנעימות, במילים חביבות ובהבעת פנים מאירה, כדי שכל אלה יהוו מחסום מפני כל מחשבה שאינה טהורה.