רק חצי מצווה? למה משלוח מנות בעילום שם עלול שלא להיחשב כקיום המצווה?

לשאלתו [על] אודות מי ששלח משלוח מנות לחבירו על ידי שליח, והמקבל אינו יודע מי שלח לו – האם יצא ידי חובת מצוות משלוח מנות.

הנה, בספרנו "ילקוט יוסף" על הלכות פורים מובא שהשולח מנות לרעהו בעילום שם, [כלומר] שאין המקבל יודע מי שלח אליו [את] המנות, יש אומרים שלא יצא ידי חובת משלוח מנות, ולכן יחזור וישלח מנות [כדי] לצאת ידי חובת המצווה. [זאת, משום] ש[הכרעת] דין זה תלויה בשני הטעמים של [מצוות] משלוח מנות. שלפי הטעם [שהמשלוח הוא כדי שיהיו למקבל תבשילים] כדי לעשות סעודת פורים, שפיר דמי [טוב עשה מי ששלח בעילום שם, ויצא בכך ידי חובתו], אבל לטעם [השני] שצריך להרבות אהבה וחיבה בין איש לרעהו, לא מהני [לא מועיל ולא יצא ידי חובת המצווה]. לכן, נכון להחמיר לחזור ולשלוח מנות כדי לצאת ידי חובה אליבא דכולי עלמא [לפי כל השיטות]. וכן פסק בשו"ת "כתב סופר" דלטעמא [לטעמו של] "תרומת הדשן" [שיהיה למקבל מנות לצורכי סעודת פורים] מסתבר שיוצא [ידי חובה], ואדרבה [מתן] צדקה באופן זה [בעילום שם, הוא] מעולה יותר. אבל, לטעם של הרב [שלמה אלקבץ בספרו] "מנות הלוי" [להרבות החיבה ושלום] אין יוצא ידי חובה. וכן כתב בשו"ת "נחלת בנימין" ובשו"ת "בית אבי". וכן מוכח בשו"ת "מהר"ם שיק", וכן כתב בשו"ת "יביע אומר" שהשולח מנות לחבירו בעילום שם, ואין המקבל יודע מי שלחו, לטעמו של הרב "מנות הלוי" נראה שלא יצא ידי חובתו, כיוון שאינו יודע מי שלחו, וצריך לשלוח שוב.