יהדות
הכרת הטוב לציפורים החכמות
הטעם המפורסם ביותר קשור לסיפור המן: המדרש מספר שדתן ואבירם ניסו להכחיש את נבואת משה רבינו שלא יֵרד מן בשבת. הם פיזרו מן בשדות בליל שבת, מחוץ למחנה, בתקווה שאנשים ימצאו אותו בבוקר. אך מה קרה? הציפורים הקדימו ואכלו את הכל! כשיצאו דתן ואבירם לשדה, לא מצאו דבר וחזרו בבושת פנים. לזכר חסד זה, אנו נותנים לציפורים את "שכרן" דווקא בשבת זו, שבה קוראים על המן.
שותפות בשירה
טעם נוסף קשור לשירת הים: הציפורים, שתמיד מצפצפות ומשוררות להשם יתברך, הצטרפו לשירת בני ישראל על הים. לכן בשבת שירה אנו מביעים את הכרת תודתנו גם להן.
לקח בביטחון
טעם שלישי רואה במנהג זה רמז לביטחון בה': כשם שהציפורים מוצאות את מזונן ללא עמל, כך יהודים המתמסרים לתורה ולמצוות ובוטחים בקב"ה, יזכו שפרנסתם תגיע אליהם בנחת ובשלווה.
הלכה למעשה
חשוב לדעת: בשבת אסור להאכיל בעלי חיים שאינם ברשותנו (מותר רק להאכיל חיות מחמד שאנו מחויבים במזונותיהן). לכן, הנוהגים במנהג זה מניחים את המזון לפני שבת, או מניחים בשבת במקום מסוים ומאפשרים לציפורים להגיע מעצמן.