על "נס פורים" של יהודי סרגוסה כבר שמעתם?

בעיר סרגוסה בספרד חיה קהילה יהודית מרשימה ותוססת. חיי מסחר ענפים, חיי רוח מרשימים, וחיים יהודיים משגשגים. ההיסטוריונים חלוקים באשר לזהותו של המלך המדויק בימי "נס סרגוסה", אך מעריכים כי היה זה פדרו הרביעי או אלפונסו החמישי. 

כשהמלך, שכונה במגילת היהודים "סארגוסאנוס", היה מגיע העירה היו יוצאים היהודים לקבל את פניו, כשהם חובקים ספרי תורה מ-12 בתי הכנסת בעיירה.

רבני הקהילה חשו אי נוחות עם המנהג לכבד את המלך הגוי בספר תורה קדוש, והחליטו שכדי לשמור על קדושת הספרים בני הקהילה ייצאו בלעדיהם. מהצד השני, לא רצו הרבנים לעורר את חמתו של המלך, אז הם טיכסו עצה: היהודים ייצאו לקבל את פני השיירה המלכותית כשבידיהם רק תיקי הרקמה המיוחדים והמפוארים - אבל בלי הספרים בפנים.

השמועה על "התעלול" שמתכננים הרבנים כדי לשמור על הספרים הגיעה גם למרקוס, יהודי שהמיר את דתו, שהחליט להלשין למלכות. המלך כעס מאוד, והחליט להעניש את יהודי סרגוסה. אבל לא לפני שיבדוק את העניין בעצמו.

כשהגיע לשערי העיר, מלווה בפמלייתו המרשימה ובמרקוס המומר, ציווה המלך ליהודים שיצאו לקבל את פניו לפתוח את נרתיקי הספרים. 

אבל מה שמרקוס הרשע והמלך "סארגוסאנוס" לא ידעו הוא שבלילה שלפני ביקורו, "נדדה שנתם של שמשי הקהילה". בחלומם של כל 12 גבאי בתי הכנסת של הקהילה הוותיקה הופיע "איש נכבד מאוד, ומראהו כמראה איש האלוקים". מהר מאוד הבינו הגבאים כי מדובר בלא אחר מאשר אליהו הנביא. הוא ציווה עליהם להחזיר מיד את ספרי התורה למקומם, וכך הם עשו, כל אחד בלי שידע על חבירו.

כשביקש המלך לפתוח את הנרתיקים ולהיווכח ב"מזימה היהודית", נגלו לפניו - כמובן - ספרי התורה. המלך הנבוך ציווה מיד לתלות "על העץ" את מרקוס המומר, והקהילה כולה ניצלה בחסדי שמיים.

נס ההצלה של יהודי סרגוסה נכתב במגילה מיוחדת והיה נקרא לדורות בי"ז ובי"ח בשבט בבתי הכנסת של יהודי ספרד שיצאו מהקהילה הקטנה. בכל פעם שהיו קוראים את שמו של "מרקוס המומר", נהגו המתפללים להשמיע רעש רב ברעשנים וצעקות. כמו בחג פורים, גם את הנס הזה ציינו היהודים במתנות לאביונים ומשלוח מנות איש לרעהו.

תושבי ירושלים מספרים כי עד היום נוהגים בבית הכנסת הספרדי שבמרכז הבירה לפתוח את ההיכל לקראת סוף תפילת ערבית של ליל שבת ולהראות בספר התורה את מקום תחילת הקריאה של אותה שבת. מנהג שנתשרש מאז ועד היום, זכר לאותו הנס.