בחכמה ובאהבה: מי היה הבבא חאקי זצ"ל?

ההלוויה הייתה מכובדת. רבים מתושבי רמלה באו לחלוק כבוד לאיש הישר והתמים שהלך לעולמו, ואפילו אברם, הבן הבכור, הגיע במיוחד מפריז הרחוקה וחבש כיפה לכבוד המעמד.

לאחר ההלוויה הסבו האבלים לסעודת הבראה, אך כיפתו של אברם כבר לא הייתה במקומה.

האחים ניסו להעיר לו בעדינות ולבקש שיכבד את המעמד ואת אבא, אך אברם הגיב באדישות, ויותר נכון – לא הגיב.

ממש לא היה נעים לשבת בבית האבלים בצורה כזו, כשרוב המנחמים פוזלים לכיוון ראשו של האח הגדול שישב כשזקנו מגולח למשעי על כיסא רגיל ולא על הארץ כאחיו האבלים. רק קרובי המשפחה הוותיקים עוד זוכרים את הסיפור הכאוב על התרחקותו של אברהם, שהסתיים במעברו לצרפת לגור שם עם אשתו, הרחוקה אף היא.

המולה נשמעה בפתח הבית, והאבלים התרגשו לראות את מרא-דאתרא בבא חאקי שהגיע לנחמם על פטירת אביהם, אותו הכיר מקרוב. בסתר ליבם חיכו האחים שזה יקרה; כעת יראה הרב את אחיהם הסורר שלא מוכן לחבוש את כיפתו ולו לשבעת ימי האבלות.

אך הצדיק מתעלם. הוא דיבר עם כולם ושאלם לעיסוקם ולמקום מגוריהם, ולפני צאתו אף הזמין את אברם ואת זוגתו לארוחת צהריים במעונו.

האחים נבוכו, לא הבינו את מעשי הרב, אך עד מהרה שכחו מכך.

●●●

הצדיק קיבל בכבוד גדול את הזוג שהגיע אל מעונו, הושיבם ליד שולחנו והחל להתעניין במצב שמירת השבת של בני הזוג. "אנחנו מתגוררים בפריז" התנצל אברם, "אנחנו עובדים קשות לפרנסתנו ורוב ההכנסות מגיעות מיום השבת". תצלינה אוזניים משמוע.

"ומה בדבר אוכל כשר?" שאל בבא חאקי.

"אין, אין באזור מגורנו דבר כזה" השיב אברם בקול בטוח.

"ומה בשאר ענייני הטהרה והיהדות?" שאל הרב בתקווה מוסתרת. "אין לנו מושג בדברים האלה, מי יכול לחשוב על דבר כזה בפריז?" השיב אברם בלי לחשוב פעמיים.

הרב כבש את אנקתו עמוק בליבו, המשיך למתוח את החיוך הרב על פניו ובאהבת ישראל עמוקה ציווה לרבנית להגיש את האוכל כשהוא רומז לה להגיש גם נטלה וספל לנטילת ידיים.

המסובים נטלו את ידיהם כדין, אכלו משפע טובו של המטבח המרוקאי העשיר, שבעו, ולאחר ברכת המזון בירכם הצדיק בנסיעה טובה ובטוחה וליווה אותם לכיוון הפתח.

האורחים צעדו במהוסס, וכשראו שהרב נפרד מאיתם לשלום לא התאפק אברם ושאל במבוכה: "הרב קרא לנו, הרב לא רצה לומר לנו משהו?".

ניצל הצדיק את ההזדמנות ושאל את הבן: "לא היית רוצה לעשות משהו לטובת נשמת אביך עליו השלום?".

הבן הנהן במרץ.

"ברצוני לבקש ממך דבר קטן מאוד, שבאפשרותכם לקיים אותו והוא לא יפריע לכם מאום בעבודה, וברצוני שתבטיחו לי לקיים אותו".

"ומהו הדבר הקטן?"

"רק קבלו על עצמכם ליטול את ידיכם לפני האוכל, זה הכל".

"זה הכל? בשמחה רבה, בעזרת השם נקפיד על כך ולעולם לא נעבור על כך", כך בני הזוג.

●●●

רק לאחר מספר שנים נודע למקורבי הרב כי אברם ומשפחתו חזרו בתשובה שלימה. לאחר שלא היו מסוגלים לעמוד בסתירה העמוקה של אכילת מאכלי נבלות וטרפות לאחר נטילת ידיים, הכשירו בני הזוג את מטבחם, וכך התקדמו ביהדותם עד שהפכו לגמרי את עורם.

"פשוט מאוד", ענה בבא חאקי לשאלתם של מקורביו מהו שורש העצה המופלאה – נטילת ידיים. "ראיתי שהם כל כך רחוקים מקדושה וטהרה, והחלטתי לזכות אותם במצווה עליה דרשו חז"ל "והתקדשתם – אלו מים ראשונים", וקיוויתי שקדושת המצווה תשפיע עליהם ותהפוך את עורם לקדושה"...

(מקור: הגר"מ אליהו בהספדו על בבא חאקי בתום השנה, הובא בספר "סידנא בבא חאקי")