אפשר גם ישירות: חשבתם פעם למה תמר שלחה ליהודה סימנים?

בין האירועים הדרמטיים שבפרשתנו, בין יחסי יוסף ואחיו שבסופם מכרו אותו לבין ירידתו למצרים וכניסתו לכלא, קוראים אנו אודות מעשה יהודה ותמר. מששמע ש"זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ", חרץ יהודה את גזר דינה ואמר: "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף".

בשלב זה יכלה תמר לעשות את המובן והמתבקש מבחינתה, לחשוף ברבים את הסוד שהיה עד כה ידוע רק לה, ממי היא מעוברת. אין ספק שלגילוי זה (אם היה קורה) היו השלכות רבות וידיעה זו יכלה להיות מרעישה, אולם תמר לא נהגה כך. במקום זאת, "הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר: לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה". מדוע שלחה לו סימנים, ולא אמרה לו במפורש שמעוברת ממנו? משיב על כך רש"י שתמר לא רצתה להלבין את פניו ולומר לו במפורש: ממך אני מעוברת. היא חשבה לעצמה, שאם הוא יודה מעצמו מוטב, ואם לא, ישרפו אותה. ובכל מקרה, לא תלבין פניו.

מהתנהגותה האצילית של תמר לומדים חז"ל: "נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".

רבי יהודה לייב חסמן בספרו 'אור יהל' מדייק מלשון חז"ל, 'נוח לו לאדם', שדומה הדבר לאדם שלפניו שני כבשנים, אחד גדול ואחד קטן ממנו, ועליו לעבור באחד מהם. בודאי יעדיף לבחור בקטן יותר, שבו סכנתו פחותה. חז"ל מלמדים אותנו עד כמה חמורה הלבנת פני הזולת, ש'להלבין פני חברו ברבים' הוא כבשן אש גדול בהרבה מכבשן האש (האמיתי) שלפניו, ולכן 'נוח לו להפיל עצמו לכבשן האש...'. זה קל יותר מלהלבין פני חברו ברבים.  

שבת שלום ומבורך