לאחר המאבק הקשה ב-ALS: הלך לעולמו הצלם רונן אקרמן

הצלם הידוע רונן אקרמן הלך אתמול (שלישי) לעולמו כשהוא בן 59. אקרמן נחשב לאחד המצליחים בתחומו והיה צלם ידוע בתעשיית הבידור הישראלית ולקח חלק בהפקות רבות. אקרמן התמודד בשנים האחרונות עם מחלת ניוון שרירים ונאבק בכל כוחו לשמור על אופטימיות ושמחת חיים תוך שהוא משתף את הציבור בהתמודדות ובתחושות. כך למשל, פרסם אקרמן פוסט מרגש ברחבי הרשת בראש השנה האחרון בו שיץף את הציבור לעומק במה שעבר עליו: "מרגש אותי לקבל הודעות מכל כך הרבה אנשים שרוצים לדעת מה איתי ומה קורה. התלבטתי המון עם לשתף גם בקשיים היותר גדולים ובמצבים הפחות נעימים, אבל הבנתי שאחרי שנתיים ששיתפתי אתכם רק באופטימיות ובשמחה וראיית הטוב, מרגיש לי נכון גם לספר לכם מה אני באמת עובר." כתב אקרמן כשהוא משתף בהמשך בפרטים קשים ובחשבון הנפש שהוא עושה.  

"אני עובר הידרדרות, התקדמות מהירה ואכזרית של המחלה, הגוף שלי עובר שינוי מיום ליום. יכולת הדיבור שלי כמעט ונעלמה לחלוטין. אני יותר ויותר מרגיש כלוא בתוך הגוף שלי. אבל, ויש אבל גדול, הראש עובד בענק, חושב בקצב של 200 קמ"ש ואני מנסה לנווט אותו רק לכיוונים החיוביים. אני עובר הארה מאוד גדולה, אני רואה פתאום דברים מאוד ברורים שמסבירים למה קרו לי כל מיני דברים בחיים. אני מתחיל להבין בצורה מאוד מדויקת איך הגעתי לקבוצה כל כך גדולה של חברים מדהימים ומשפחה נפלאה, שמנהלים כמו פלוגה צבאית מנהלים מבצע שקוראים לו 'לא משאירים את רונן שעה אחת לבד'. מוקף אהבה מכל עבר, אני מגלה כמה נכון, כמה אמיתית, הייתה ההחלטה שלי לא להתעסק בעבר, לא לחפור ברע, לא לצלול לרחמים עצמיים למה קרו לי דברים רעים וכו', אלא לדבוק בטוב ולחשוב במה שמעניין באמת: למה קורים לי דברים טובים בזמן שאני מתמודד עם הגרוע מכל", הוא כתב. "אומרים שתקופת החגים היא תקופה של חשבון נפש. מאז שהתחלתי לשתף על מחלתי, הבנתי שההישג הגדול ביותר שלי זה לא התמונות שצילמתי, אלא המעגל המופלא, התומך והמעצים של האנשים והחברים שהקפתי בהם את עצמי. אנשים שהם חברים שלי עשרות שנים. זה מקסים שמחמיאים לי על העבודות שלי. פעם חשבתי שזה הדבר הכי חשוב בעולם - אבל זה לא. ההישג הגדול ביותר הוא המשפחה שלי, החברים שלי, התלמידים שלי, האסיסטנטים שלי. זו המורשת שאני משאיר, זו הגאווה שממלאת את הלב שלי באושר וזה מה שעוזר לי כל כך להיות שלם עם האתגר שהגוף שלי מעביר אותי."  

בהמשך הוסיף אקרמן ז"ל: "הגאווה שלי היא שדרך הצילום, דרך העבודה עם האנשים והמצולמים, זכיתי לגעת בנפש של כל כך הרבה אנשים. אני חש אהבה צרופה מכל עבר. תודה על זה".  

בעבר, ולאחר שהזדקק לכסא גלגלים עקב מחלת ה- ALS, כתב רונן ז"ל פוסט מרגש, בו זעק על מחירי המוניות המופקעים לנכים במצבו, בעוד שאותה נסיעה תעלה לאדם ללא מגבלה פיזית שקלים בודדים. "אתמול ירד הרבה גשם ורציתי להגיע לערב האחרון של תערוכת הצילומים שלי, לערב הסיום. לפגוש אנשים שכיבדו אותי בנוכחותם, במלון 'בובו' של רשת בראון, שנמצא 24 דקות הליכה ממני. נהגי המוניות שמותאמות לאנשים עם מוגבלויות סוחטים את אנשים עם מוגבלויות. בבירור שעשינו ביקשו ממני 300 ש"ח לנסיעה, 150 ש"ח לכל כיוון. שתבינו שמונית רגילה זה 35 ש"ח לכל כיוון משכונת נגה למלון בובו. למה הגענו למצב שנהגי מוניות,שבסך הכל יש להם רמפה הידראולית במונית, זה הכל, הם מנצלים בעלי מוגבלות שצריכים כסאות גלגלים, ובמחיר כזה - לא יכולים לנסוע לדברים שהם צריכים ואוהבים. למה לא מחיר סביר? לא בסחיטה שכזאת. מה אפשר לעשות עם הדבר הזה?", כתב אקרמן לבסוף. יהי זכרו ברוך.