איך מתמודדים עם רגשי נחיתות?

ילד נחיתי שמקנא באחיו מרגיש כביכול אפליה. חובתי להסביר לו ולהוכיח לו שאין כאן אפליה. אני לא אומר לו: "אל תקנא, קנאה זה דבר פסול", כי באופן טבעי ילד מקנא וכרגע זה לא הזמן לטפל בקנאה. עכשיו הזמן לעודד אותו, לטפח אותו ולרומם אותו, וכמובן אשתדל לא להראות לאחיו המוצלח יותר כל מיני גינוני חיבה בפניו.

צריכים להיזהר לא לפרגן לאחיו בפניו. אם האח הקטן מוצלח יותר והתעודה שלו טובה יותר, אשתדל שהם לא יגיעו הביתה ביחד, כדי שאוכל לשבת עם כל אחד בנפרד. והיה ושניהם הגיעו הביתה יחדיו – אני קורא לאחד מהם ונכנס איתו לחדר. "אני רוצה לראות את התעודה ביחד איתך". ואני יושב איתו, מעודד אותו ומפרגן לו.

ואז אני קורא לאחיו: "עכשיו אני רק איתך". מעודד אותו, מפרגן לו ונותן לו תחושה הכי טובה. אמת שהקטן הביא תעודה טובה הרבה יותר, אבל אין בבית תחושה שהקטן אהוב יותר מהגדול או חשוב ומוצלח יותר ממנו.

ואני משתדל למצוא את התכונות הטובות ואת הכישרונות של הגדול, לפתח את מה שיש בו. אני אפאר את האחריות שלו: "עליך אני יכול לסמוך. הנה אבא ואימא הולכים, אנחנו סומכים עליך שתשמור על הילדים, כי אתה אחראי". אם יש לו ידיים טובות, אטפח אצלו את כישרון הציור וארומם אותו דרך הציורים שלו.

(מתוך העלון 'משכן שילה')