השורש למריבות: "האש של עצמם היא זו שאוכלת אותם"

חז"ל אמרו: במילה איש ישנה האות י' בין האות א' לאות ש', לעומת זאת במילה אשה יש את האות ה' אחרי האות א' והאות ש'. ז"א - שהאות י' והאות ה' מרכיבות יחדיו את שמו של הקב"ה ("כיד על כס י-ה").

אם זוג נוהג כאיש ואישה, זכו. מה הכוונה זכו? אם הם זיככו עצמם במידות טובות, בוויתור, בסלחנות, בעשייה אחד למען השני, בנועם ובשלום, בלי לריב על כל דבר, בלי לצעוק - הבית תמיד רגוע ומלא נחת, כך הם זוכים שהשכינה תהיה ביניהם.

אך אם ח"ו הם לא זכו, לא מזככים את עצמם, לא עמלים קשה למען הזוגיות שלהם, לא מכבדים אחד את השני, מדברים בזלזול, מכניסים את מידת הכעס הביתה, נותנים לאגו להשתלט עליהם ומתנהגים בחוסר התחשבות, ללא שיתוף, ללא הכלה - אלו לא חיי נישואין אמיתיים ואז יגיעו למצב שאש אכלתם.

אם נוציא את האות י' והאות ה' יישארו רק א' ו-ש' - אותיות אש. בסופו של דבר האש של המידות המקולקלות שלהם תאכל אותם ומשם הדרך סלולה לגירושים, מריבות מתמשכות וסכסוכים מכוערים המחרבים את כל הבית. כולם סובלים במצב כזה, גם ההורים ובטח שהילדים.

יהודים יקרים, האם הגענו לעולם בשביל לריב ולחיות באווירה עכורה כל הזמן? מי יודע כמה זמן נחיה פה על הכדור? בכל יום אנשים עוזבים את העולם. מדוע לבזבז את הזמן שלנו לשווא, על וויכוחים סתמיים ודברים שליליים? בחרו את ה'קרבות' שלכם, הבחינו במה שווה להילחם והיכן כדאי לשחרר את המושכות. בדקו עם עצמכם היכן אתם יכולים להרבות עוד ועוד בחסד, ובראש ובראשונה עם המשפחה.