באישון לילה: דפיקות על דלת ביתו של ר’ חיים מוולוז’ין

לרבי חיים מוולוז'ין הייתה גדר שלא לברך ברכה בלי שיהיה לידו מי שיענה "אמן" אחריה. והנה באחד הימים קרה לרבי חיים שלאחר חצות הלילה התעורר צמא מאוד, אבל כל בני הבית נרדמו, ולא היה מי שיאמר לאחר ברכתו "אמן". וכך ישב רבה של העיירה וולוז'ין בצימאונו. העדיף לא לשתות מתוך אמונה תמימה, מכיוון שאין מי שיענה אמן. איזו גדלות.

ולפתע נקישות בדלת... רבי חיים אמר לו להיכנס, ונכנס לבית אחד מבחורי הישיבה. שמח רבי חיים עד מאוד, והבחור בא לשאול את הרב על פשט בגמרא.

רבי חיים בירך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו", שתה רביעית מהכוס ובירך ברכה אחרונה "בורא נפשות". לאחר מכן דיבר עם הבחור בנושא הגמרא ונפרד ממנו לשלום.

המקרה העניק לרבי חיים שמחה גדולה, והוא המשיך להודות לבורא יתברך על הזכות לומר ברכה ראשונה "שהכל" וברכה אחרונה "בורא נפשות", וזאת מפני שהיה מי שיענה אחריו "אמן". האורח קיבל את ברכת הרב על שגרם לו לרוות את צימאונו ולברך את השי"ת.

למחרת בבוקר, כשנכנס רבי חיים לישיבה, ניגש אל הבחור והודה לו שנית על שענה "אמן" לאחר הברכה, אבל הבחור התבונן ברבו ותמה מאוד. הבחור שאל: "סליחה מכבודך, אבל מתי באתי לרב בלילה? אני ישנתי! כבוד הרב, אינני יודע דבר על הסיפור הזה".

באותו יום הבין רבי חיים את האמת - שאליהו הנביא נשלח אליו (בדמות תלמידו). כאשר רבי חיים היה צמא, הוא שמר על גדרו שלא לברך בלי שיהיה מי שיענה "אמן". כשאדם זוכה לעשות את רצון בורא עולם, כך אדם שמנהיג את עצמו בקדושה - מן השמיים מסייעים לו.

אחים יקרים ואהובים, אומרת הגמרא הקדושה: "כל העונה 'אמן' בכל כוחו - פותחים לו שערי גן עדן" (מסכת שבת קיט). "אמן" בגימטרייה - 91, וגם המילה "מלאך" עולה בגימטרייה 91.

רבי חיים מוולוז'ין מסר נפש לבורא עולם למען "אמן", ונשלח אליו "מלאך" (אליהו הנביא, מלאך הברית).

"אמן": ראשי תיבות: א - אני, מ - מוסר, נ - נפשי.
"אמן": ראשי תיבות: א - אל, מ - מלך, נ - נאמן.

אחיי ורעיי, נתחזק יחד כאחד ונקבל על עצמנו לקראת השנה הבאה לענות אמן על כל ברכה.

יהי רצון שנזכה יחד להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום, ולגאולה במהרה, אמן ואמן.

הרב ארז קדוסי