בענין ההתקשרות לצדיקים, לימד רבי נחמן מברסלב כי "בשעת התפילה צריכין לקשר עצמו לצדיקים שבדור" (כמובא בתורה ב` ותורה ט` בליקוטי מוהר"ן) ועל כן "הזהיר לאנשיו שיאמרו קודם התפילה: הנוסח בו רגילים היום חסידי ברסלב הוא: "הריני מקשר עצמי בתפילתי לכל הצדיקים האמיתיים שבדורינו, ולכל הצדיקים האמיתיים, שוכני עפר, קדושים אשר בארץ המה, ובפרט להצדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פיגא, זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן". את מושג ההתקשרות לצדיקים בכל פעולה נמצא בפרשת "פיקודי", אודות בצלאל בעשיית המשכן ושם כתוב (שמות ל"ט א`) : "כאשר ציוה ה` את משה" וביאר אור החיים הקדוש: "שהיו אומרים בשעת מלאכה: הרי אנו עושים דבר זה כאשר ציוה ה` את משה". וכן אנו אומרים בכל המצוות: "כאשר ציויתנו על ידי משה עבדך", דהיינו שאנו מבקשים שמצוותינו ותפילותינו יעלו לרצון כאילו כיוונו בהן בכל הכוונות שכיוונו בעשיתן כל הצדיקים אשר מעולם. את כוונת ההתקשרות בתפילה ביאר הרב החסיד גדליה קעניג זצ"ל ("חיי נפש" סעיף ט"ל): "והנה ענין התפילה להשם יתברך אין היא מסורה לכל אדם, אבל ענינה ומהותה גבוה ונשגב ונורא מאוד, כמבואר בכל הספרים הקדושים. ועד שלא באו אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב וגילוה והמשיכוה בעולם, הייתה נעלמה מעין כל חי. והם הראשונים שהשיגו אותה והשתמשו בה ואחריהם גם השיגוה בחירי צדיקיא (בחירי הצדיקים) והשתמשו בה במסירות נפש, מה שלא עשו האבות, כמבואר בחז"ל בענין נח ואברהם לעומת משה. ועל כן צריך כל אדם שיתפלל תפילתו בהתקשרות אליהם, דהיינו שיכוון תפילתו על דעתם ועל כוונתם, כי עיקר התפילה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור". וכן כתב רבי נתן (ליקוטי הלכות, העושה שליח לגבות חוב הלכה ג` סעיף ב`) : "וכל כוונתו בעבודתו ותפילתו - שתגיע העבודה והתפילה להצדיק והוא יעלה אותה למקום שצריך, ואז ניצול מכל הסכנות שבדרך עליית התפילה".