סוד לשבת הקרובה: מדוע מופיעה המילה "דעת" 5 פעמים בפרשת השבוע?

בכל דרכיך דעהו

בתחילת הפרשה מופיע יסוד גדול ונפלא מאד, המאיר באור יקרות את כל סוגי החושך והניסיונות הקשים העוברים על בני האדם בעולמנו. אם נתבונן היטב נגלה דבר פלא, בתחילת פרק ח' לאורך 5 פסוקים המדברים מענין הליכת עם ישראל במדבר וקושי הדרך ויסורי הרעב וכו' מופיעה לא פחות מחמש פעמים המילה "דעת".

בכל הקשר שמדבר על מצבים קשים מיד נצמדת אליהם המילה דעת. למשל: "למען ענותך לנסותך לדעת וכו', וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וכו'. אם כן צריכים להבין מדוע הסמיכה התורה הקדושה את "הדעת" לענין היסורים. ועוד יש להבין מדוע לא נכתבה המילה אמונה בהקשר של ניסיונות וקשיים בבחינת אמונתך בלילות, ומהו באמת ההבדל בין אמונה לדעת?

אמונתך סביבותיך

בכדי להבין את הדברים לאשורם, נקדים את דברי חז"ל (מסכת ברכות סג) "הגנב כשהוא עומד על פתח מקום הגניבה, קורא ומתפלל להקב"ה שיעזור לו לגנוב". ולכאורה הגנב סותר את עצמו, הרי אם אתה מאמין שהקב"ה יכול לסייע לך, ואתה אפילו מוסיף לכך תפילה ובקשה, אז כיצד אתה יכול באותו רגע שביקשת את עזרתו של הבורא לעשות הפך רצונו, להיכן נעלמה אמונתך החזקה?

הרה"ק בעל התניא זי"ע מסביר את הענין בטוב טעם ודעת (תורה אור משפטים) "האמונה היא למעלה מהדעת שהיא בחינת מקיף לאדם, ואין נכנסת בתוכו בבחינת הדעת שהיא ההרגשה, שממש מרגיש בחוש את הקב"ה. אלא האמונה היא רחוקה ממנו ואינה נקלטת בתוכו ובפנימיותו".

כלומר, ההבדל בין אמונה לדעת הוא שאמונה היא כח גדול ועצום מאד הרבה יותר מהדעת, ומפני גודל מעלתה היא מקיפה את האדם מבחוץ ולא חודרת לו היטב ללב, שלכן ישנה אפשרות שהאדם יאמין בהקב"ה ואף יתפלל אליו, אך יחד עם זאת לא יהיה לו את הכח הדרוש להתגבר על יצרו מפני שהאמונה לא נקלטה אצלו בכוחות נפשו.

מה שאין כן דעת הוא מלשון חיבור וידיעה. דהיינו שהחיבור והדבקות של האדם בהקב"ה היא חזקה כאילו רואה אותו בעיניו, ומרגיש את השם יתברך בכל חושיו.

והשבות אל לבבך

לפי ההסבר הנ"ל מובן כמין חומר מדוע השתמש הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע בלשון "דעת" ולא "אמונה" כשגילה את הענין הנפלא המובא (ליקוטי מוהר"ן ד) "כשהאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא".

כי בכדי לזכות לעבור בשלום את ניסיונות העולם הזה, לא מספיקה רק אמונה כללית, אלא צריך לשתף גם את כח הדעת ולהתחבר אל הדברים באופן שישפיעו עליך בחיי היום יום, כמו שקראנו בפרשה הקודמת "וידעת היום והשבות אל לבבך", העיקר היא ההפנמה להחדיר את כל מה שלומדים ומבינים בשכל, עמוק אל תוך הלב.

מפני שרואים בחוש, כל זמן שהאדם לא עובד בצורה נכונה להעביר את הידיעות שלו לעולם המעשה, הוא יכול להיות בקי בספרי חסידות וקבלה, ולדוש דרשות ולמסור הרצאות, ואע"פ כן ברגע שמגיע אליו ניסיון קל הוא כבר נופל לגמרי ומאבד את אמונתו ועשתונותיו תוך זמן קצר. והסיבה העיקרית לכך היא שכל עוד שדברי התורה והמוסר שהוא למד, לא חלחלו לו אל הנפש פנימה, אלא נשארו בתור תיאוריה יפה, אין להם את הכוח לגרום שינוי לטובה באדם.

כי כל אחד מאתנו נולד עם מדות רעות. כמו שכתוב "עיר פרא אדם יולד", וזה שהוספנו לכח הבהמי שלנו גם קצת שכל וידיעות תורניות, לא בהכרח הופך אותנו להיות אנשים בעלי אמונה מדות טובות ומאריכי אפיים.

האמנתי כי אדבר

והנה הדרך העיקרית לחבר את השגת השכל עם הרגשת הלב היא ע"י עבודת התפילה, דהיינו לבקש בכל יום מהקב"ה בתמימות ובפשיטות "ריבונו של עולם זכני להאמין בך, תן לי אמונה שאין עוד מלבדך, שהכל נעשה רק בהשגחתך וכו'".

כמו שאומר הרה"ק רבי מרדכי מלכוויטש זי"ע (מירא דכיא) "על האדם לומר בכל יום, רבונו של עולם אני מאמין בך, ואני רוצה יותר להאמין בך, תזכני ותסייע לי שאאמין בך בשלימות". ואכן רואים שפיו של האדם נמצא בתווך בין הראש והמוח לבין הלב, והוא החוט המקשר את דעתו של האדם לליבו ומצוותיו, שזוהי עיקר עבודת השם.

כמו שאומר הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע (ליקוטי מוהר"ן לג) "כל אחד מישראל יודע שיש אלקים בכלל, אך העיקר הוא לקשר את ליבו לדעתו, ואז מקבל הלב את אור הדעת והאהבה של הקב"ה". אם כן ראוי לכל אדם באשר הוא באיזו מדרגה שרק נמצא, להתחדש בעבודת האמונה, ולהתפלל בכל יום להקב"ה שיזכה אותו להאמין בו ולדעת אותו במדרגה הגבוהה ביותר.

הכל לטובה

כעת מובן בס"ד מודע התורה קישרה כ"כ הרבה פעמים את המילה דעת לענין ניסיונות האדם, מפני שבשעה שעובר על האדם מה שעובר, יסורים וקשיים, בלבולים וחלישות הדעת, עליו לזכור היטב שכל מה שארע לו נעשה אך ורק בהשגחתו הפרטית של הקב"ה שרוצה אך ורק בטובת האדם. כמו שכתוב בפרשתנו "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, השם אלקיך מיסרך".

וע"פ רוב רק אמונה לא מספיקה בזמני החושך וההסתר, אלא צריך להוסיף לה גם דעת. דהיינו לחזור שוב ושוב ולומר לעצמו שהשם יתברך אוהב אותי וזו רק תקופה של ניסיונות שיחלפו ויעברו להם, ואח"כ בוא יבוא גם יום ישועתי. ובעיקר צריך לבקש את הקב"ה בעיתים הללו שיחזק בנו את כח האמונה הפשוטה ואת הכרת הדעת וההרגשה של ואני קרבת אלקים לי טוב, ובזכות זה נזכה לשפע של ישועות ככתוב "איש אמונות רב ברכות". 

 אל תכנע לרגעי המשבר, הם שם בכדי לחזק את רוחך. צפו