העו"ד הבכיר חושף: כך בג"ץ משנה את כללי המשחק בנושא גיוס חרדים

עו"ד דוד פטר, שבלט לאחרונה בדיון המתוקשר בעתירת בן גביר בבג"ץ, פרסם ניתוח חריף על פסיקות בית המשפט העליון בסוגיית גיוס החרדים, וטען כי מדובר במהלך חסר בסיס חוקי שמפלה לרעה דווקא את המיעוט החרדי היהודי ופוגע בסמכות הכנסת כמחוקקת.

לדברי פטר, נקודת המוצא המשפטית הפשוטה כמעט נעלמת מהשיח הציבורי: החוק בישראל איננו מטיל חובת גיוס כללית על כל אזרח, אלא רק על מי שקצין הגיוס, "הפוקד", מוציא לו צו אישי לשירות בצה"ל. מכוח שיקול הדעת הזה נמנע לאורך השנים גיוס שיטתי של חרדים, ערבים וקבוצות מיעוט נוספות, בלי שנחקק עבורן חוק פטור מיוחד או הסדר סטטוטורי מפורש.

לטענתו, כאן נכנס בג"ץ לתמונה וקבע, ללא עיגון חוקי מפורש, כי בנוגע לציבור החרדי אין להסתפק במדיניות הפוקד, אלא יש צורך בחוק מיוחד המסדיר את אי גיוסם. דרישה זו, מדגיש פטר, לא הועלתה ביחס לשום מגזר מיעוט אחר, כגון האוכלוסייה הערבית או הצ'רקסית, שזכו בפועל למדיניות גיוס שונה בלי שהתנאה תוסדר בחקיקה. כאשר הכנסת בכל זאת נענתה וחקקה חוקים שונים שנועדו להסדיר את מעמד בני הישיבות, ביטל בג"ץ בזה אחר זה את אותם חוקים בטענה לפגיעה בעיקרון השוויון.

פטר מתאר מצב שבו הישג פוליטי של מיעוט בפרלמנט - במקרה זה הציבור החרדי - הוגדר על ידי בית המשפט כפגיעה בשוויון, מהלך שהוא מכנה חידוש דרמטי ונדיר בתולדות המשפט. בפועל, הוא טוען, נוצרה מערכת שבה מיעוטים שאינם יהודים נהנים מהקלות נרחבות בגיוס ובתחומים ציבוריים נוספים בלי עוררין, בעוד המיעוט החרדי נחשף לסנקציות ולעימותים משפטיים על אותו בסיס.

בניתוחו מתעכב פטר במיוחד על גל הפסיקות האחרון של בג"ץ, שבו לדבריו ננקטו שלושה צעדים חריגים. ראשית, בית המשפט הורה ישירות לפוקד להתחיל להוציא צווי גיוס לחרדים, ובכך הפך אותם באמצעות "פיקציה משפטית" למוגדרים כעריקים, אף שהחוק עצמו לא שונה. שנית, הוא מציין את הוראות בג"ץ למשטרה לבצע מעצרים בהקשר זה, כצעד אקטיבי נוסף שאין לו, לטענתו, בסיס ברור בדין. שלישית, פטר מתריע על סנקציות כלכליות ממוקדות שהוטלו לכאורה על מוסדות וגורמים חרדיים, ללא מקור חוקי מפורש, ותוך הבחנה בולטת בין המיעוט החרדי לבין מיעוטים אחרים.

מעבר לניתוח המשפטי, פונה פטר גם אל חלקים בציבור הימני־דתי וקורא להם להבחין בין עמדתם הערכית לגבי גיוס לבין השאלה העקרונית של גבולות הכוח השיפוטי. הוא טוען כי אימוץ הפסיקות הללו רק משום שהתוצאה נקודתית נוחה למישהו במחנה הימין הוא מהלך שמחליש את הדמוקרטיה, ומזכיר, לדבריו, את אותה גישה בדיוק שהימין מייחס לשמאל כאשר זה מריע לפסיקות התואמות את השקפתו. לדבריו, דווקא מי שמגדיר עצמו מחויב לרוב היהודי ולכוחו של המחוקק צריך להתריע מפני מצב שבו בית המשפט מציב את עצמו מעל הכנסת ומעצב מחדש מבפנים את הסדרי היסוד של החברה.

בסיום דבריו קורא פטר ל"מהפכה תרבותית" בימין, שבה התנגדות לעוולות שיפוטיות תישאר עקבית גם כאשר פסקי הדין משרתים זמנית אינטרס מסוים. אם בג"ץ, כך הוא משוכנע, ממשיך להכתיב את מדיניות הגיוס ולהשפיע באופן ממוקד על ציבור אחד בלבד, אין מדובר עוד רק בוויכוח על גיוס בני ישיבות אלא בשאלת האיזון כולו בין רשויות השלטון במדינת ישראל.