צבי יחזקאלי חושף: "כך איראן מנצחת את המערב בלי מלחמה"

בזמן שהעולם כולו נושא עיניים אל עבר השיחות המדיניות המורכבות המתרחשות באסלאמבאד שבפקיסטן, נראה כי הכותרות בכלי התקשורת המערביים שוב נופלות לאותה מלכודת ישנה. הדיווחים מדברים על משבר, על מבוי סתום ועל קשיים במשא ומתן שבין הנציגים האמריקאים לבין השלטון האיראני. אך עבור מי שמכיר את המזרח התיכון לא רק דרך משקפיים אקדמיות אלא דרך השטח, התמונה נראית אחרת לגמרי. הפרשן צבי יחזקאלי מנתח את המציאות הזו ומסביר כי מה שנראה למערב ככישלון, נתפס בטהרן כניצחון אסטרטגי מתוכנן היטב.

הפער התרבותי: משקפיים מערביות בשכונה מזרחית

היסוד להבנת המערכה כולה טמון בנקודה אחת מרכזית שהמערב מסרב להפנים. כל עוד לא נשכיל להבין כיצד הצעדים שלנו כאן, בעולם המערבי, נתפסים בעיני השכונה שבה אנחנו חיים, לא נוכל להבין באמת את המלחמה הזו. המזרח התיכון אינו פועל לפי לוגיקה של דפי מאזן או רווח והפסד מידיים בסגנון וול סטריט. כאן הכללים שונים, השפה שונה, והניצחון נמדד בפרמטרים שזקוקים לאורך רוח רוחני ולא רק לעוצמה צבאית.

האיראנים שומעים את הנשיא טראמפ כבר מתחילת המערכה. המסר שלו נשמע להם חד וברור בשפה המערבית: או שתחטפו מכה כואבת, או שתגיעו לשולחן הדיונים ותחתמו על הסכם. מבחינת האמריקאי הממוצע, זוהי בחירה רציונלית. אך עבור האיראנים, הבחירה הזו היא רק פתח למשחק רב רובדי של הונאה והתשה.

תרבות הבזאר: ארבעת אלפים שנה של מסחר בנפשות

כדי להבין את האסטרטגיה האיראנית, יש לחזור לשורשים. מדובר בתרבות של ארבעת אלפים שנה. זוהי תרבות של סוחרים, תרבות של ה"בזאר". באותו שוק עתיק ורוחש, המוכר והקונה מנהלים ריקוד שלם שבו המחיר הוא הדבר האחרון שנקבע. בחדרי המשא ומתן עם האמריקאים, האיראנים מרגישים עליונות מוחלטת. הם לא רואים בנציג המערבי שותף לשיח, אלא יריב שיש להתיש אותו עד שיסכים לתנאים שלהם.

כאשר האיראנים גורמים לפיצוץ בשיחות, הם לא עושים זאת בגלל כעס או חוסר ברירה. זהו מהלך טקטי מכוון. הם יודעים שפיצוץ כזה יגרום למערב להפעיל כוח נוסף, מה שיוביל בסופו של דבר את האמריקאים לבקש שוב לשבת לשולחן. מבחינתם, כל רגע של דיבור הוא רגע שבו הם קונים זמן. זמן לגרעין, זמן להתעצמות וזמן להחלשת האחיזה המערבית באזור.

מושג הניצחון: השרדות היא הכל

אחד ההבדלים התהומיים ביותר בין המזרח למערב נעוץ בהגדרת הניצחון. במערב מצפים להכרעה ברורה, להנפת דגל לבן, לחתימה על חוזה כניעה. בשכונה שלנו, הכלל הוא פשוט בהרבה: כל עוד אני קיים, אני מנצח.

צבי יחזקאלי מדגיש כי הניצחון של הצד המערבי לא יהיה קיים כל עוד האויב נשאר על הרגליים. מבחינת האיראנים, ואותו הדבר נכון גם לגבי שלוחיהם בעזה ובלבנון, עצם העובדה שהם שרדו את המכה היא ההוכחה לניצחונם. הם לא סופרים הרוגים באותה דרך שבה המערב סופר אותם. הם משווקים לציבור שלהם תמונת ניצחון שמתבססת על עמידה איתנה מול ה"שטן הגדול".

אם השארת אותי בחיים, לא ניצחת אותי. אם אני עדיין נושם, אתה הוא זה שנכשל. זוהי המשוואה הבלתי מתפשרת של חמאס, של חיזבאללה ושל איראן עצמה.

קולן של מדינות ערב: אל תדברו, תכריעו

באופן אירוני, מי שמבינים את המציאות הזו טוב יותר מכולם הם דווקא שכנינו בעולם הערבי. המנהיגים באמירויות, בכווית ובערב הסעודית מביטים בנעשה באסלאמבאד בתסכול עמוק. הם פונים לאמריקאים ושואלים אותם בתמיהה מדוע הם בכלל מדברים עם האיראנים.

מבחינת המדינות הללו, הדרך היחידה להתמודד עם התמנון האיראני היא להוריד לו את הראש. כל ניסיון להגיע להסכמות על עמלות במעבר הורמוז או על הקלות כלכליות נתפס בעיניהם כחולשה מסוכנת. הם מבינים שאם לא תסיים את המלחמה בהכרעה מוחלטת, אתה למעשה שומר על האויב שלך ומעניק לו תעודת ביטוח להמשך דרכו. בראייתם, המשא ומתן האמריקאי הוא לא פחות מחבל הצלה למשטר האייתוללות שנמצא ברגעיו הקשים ביותר.

האסימטריה של המידע: מי קורא את מי?

הנקודה המדאיגה ביותר בניתוח של יחזקאלי היא היכולת האיראנית לקרוא את המוח המערבי. בעוד שהמערב מתקשה להבין את הלוגיקה של המזרח, האיראנים השקיעו עשרות שנים בלימוד המערב מבפנים. רבים מהבכירים האיראנים חיו בארצות הברית, למדו באוניברסיטאות שלה והם מבינים היטב את תהליכי קבלת ההחלטות בתוך הממשל.

הם יודעים לזהות את נקודות התורפה של הדמוקרטיה, את הלחץ הציבורי, את הפחד ממלחמה ארוכה ואת הרצון המערבי ב"שקט תעשייתי". הם מנצלים את הידע הזה כדי לתמרן את הנשיא טראמפ, למרות היותו איש עסקים ממולח. הם משחקים על זמן, מציגים מצגי שווא של גמישות, ומושכים את השטיח מתחת לרגלי המערב פעם אחר פעם.

סיכום: להתעורר אל המציאות

המסר העולה מהדברים הוא ברור וחד. אנחנו לא יכולים להמשיך ולשחק לפי כללים שרק צד אחד מכבד. המציאות במזרח התיכון דורשת מאיתנו עמידה איתנה, אמונה בצדקת הדרך והבנה עמוקה של האויב שמולנו.

אל לנו להתרגש מדיווחים על פיצוצים בשיחות או על משברים דיפלומטיים. אלו הם רק חלקים בתוך משחק שחמט גדול שבו האיראנים מנסים להתיש את כוחנו. כדי לנצח באמת בשכונה הזו, עלינו לאמץ תפיסה של הכרעה ולא של הסדרה. רק כאשר האויב יבין שקיומו בסכנה ממשית, ושהמערב אינו מוכן לקנות עוד זמן בשקרים, רק אז יתחיל השינוי האמיתי.

בעזרת השם, מתוך עוצמה וביטחון בצור ישראל, נדע לעמוד מול כל המבקשים לקום עלינו, ולא נניח לתרבות השקר וההונאה לנצח את האמת והצדק.